יום שלישי, 22 בפברואר 2011

פיזוזים ומחוכים במאה ה-19 - בורלסק כצורה של אומנות פופולארית.



במה, אורות, מוזיקה! רקדניות!!! איפה אנחנו? ובכן, במופע בורלסק (Burlesque). לפני כמה ימים קראתי רשומה מדהימה שכתבה ידידתי אריאל גוייכמן בבלוג שהיא מנהלת -  "Cherry" , על האופנה שמאחורי מופעי הבורלסק (דומה מאוד למופעי קברט אבל עם שינויים) וזה  לכבוד צאת סרטה החדש והמסעיר של קריסטינה אגילרה (טריילר כאן)

ראשית, הרשומה נכתבה בצורה מקסימה ומשעשעת, כיאה לאופי מופעי הבורלסק ושנית, היא מאוד אינפורמטיבית, כך שגם אני למדתי ששרשרת פנינים מתאימה מאוד לגופייה ארוכה וג'ינס. לכן, כהומאז' ליוצרת וכדרך להשלים את התמונה האופנתית, חשבתי כי הדבר יהיה יאה אם אעסוק היום בקצרה בצד ההיסטורי של הבורלסק. מה זה? מאיפה זה? ולמה בכלל היה צורך בסוג כזה של מופעים.

מופעי הבורלסק היו מאוד פופולאריים בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת. הבורלסק וחיי התרבות של ערים כמו שיקגו וניו יורק היו שלובים אחד באחר כמעט בצורה בלתי נפרדת. דמיינו, אם תרצו, את מרתפי האלכוהול אפופי העשן וקול השירה המתנגנת מפיה של רקדנית בגרביוני רשת ארוכים ומחוך שרקדה לצלילי סקסופון. זהו הבורלסק, או בכינויו המודרני והקצת מטעה, הקברט. סגנון תיאטרלי קליל, מהיר וסקסי המשלב מוזיקה, ריקודים ובחורות בתלבושות מסעירות ורגליים שלא נגמרות.

ולמרות זאת, הפופולאריות של סגנון הבורלסק התחילה שנים מוקדם יותר, באמצע המאה ה-19 והצחיק את הקהל במשך יותר מ-100 שנה עד שנות ה-60 של המאה ה-20. לרוב אלו המכירים או שמעו אל הז'אנר חושבים כי מופעי בורלסק כוללים עירום והם בעצם מופעי סטרפטיז שערורתיים. ובכן, זאת התמונה שהתקבלה מאוחר בתקופת הזוהר של הסגנון, כנראה עקב השמרנות ותופעת "הערכים המשפחתיים" שאפיינה את השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה.


הבורלסק המוקדם, או הויקטוריאני, כפי שנקרא מאוחר יותר בכדי להפרידו מסגנונות אחרים, היה תופעה תיאטרלית שהייתה מאוד נפוצה בקרב המעמד הבינוני והנמוך באנגליה של התקופה הויקטוריאנית ובניו יורק של של אמצע המאה ה-19. בורלסק, במשמעותו המילונית, הוא פועל שאומר "ללגלג, לצחוק או לבזות". ישנם אלו שיטענו כי אריסטופאנס היה הבורלסקאי הראשון בהיסטוריה, כשכתב סאטיריות בשנת  400 לפני הספירה. למרות זאת, בורלסק כמושג תיאטראלי ואומנותי התעצב רק מסוף המאה ה-18 ועד לאמצע שנות ה-60 של המאה ה-19. באותם ימים קונצרטים ואופרות היו בדרך כלל נחלתם של המעמד העליון ואילו לעניים ולקשיי היום לא הייתה גישה אליהם. סגנון הבורלסק התפתח כצורה של לגלוג ובוז (Burlesque משמעותו לגלוג, בוז) לשמרנות וצרות המוחין המאפיינת את "תרבות העשירים" ובדרך כלל הכיל קטעים סטיריים ומלגלגים על אופרות או יצירות מוזיקליות קלאסיות. חשוב להבין כי אומני הבורלסק בהתחלה נשענו רבות על יצירות קיימות ושאבו מהן את תוכן המופעים. כמעט ולא היו יצירות מקוריות שנוצרו ספציפית בסגנון זה. חופש האילתור היה מרכזי ובדרך כלל מפיקי בורלסק היו מערבבים אלמנטים קלאסיים מיצירות מפורסמות עם עלילות דמיוניות ומפותלות שכללו אהבה, נקמה וכוכבת מרכזית באמצע.

הבורלסק בבסיסו היה שילוב של ריקודים מסעירים ומהירים עם מוזיקה קלילה שעברה אדפטציה מסגנונות שמרניים יותר. כך לדוגמה, אריות מפורסמות עברו שינויים והפכו לקטעים קומיים, קלילים ומוזיקליים להפליא. עם התבססות הבורלסק נוצר ניגוד בין השמרנות ואיפוק של העולם שלמעלה - הויקטוריאני התקופתי, לבין המתירנות והחופש של העולם שמתחת, זה של הדמיון, הסקס והחלומות. בכדי להעצים את הניגוד בין העולמות אלו, לעיתים רבות נשים היו ממלאות תפקידים גבריים, כך שהקהל היה בעצם חווה מעין ערבוב וערבול של ההפרדה המגדרית הכל-כך מוחשית שהיה רגיל אליה. מופעי הבורלסק הסתמכו פחות על טקסטים מוכנים, מוזיקה ותזמורת, ויותר על ה"כוכבות" של המופיעים. הכול היה גדול וזוהר, כשהזוהר (Glamour) היה מאפיין מרכזי יותר. כוכבת בורלסק ידעה לעשות הכול – לשיר, לרקוד ולענטז, היא הייתה סקסית וחייכנית וידעה לרתק את הקהל אליה.

אלמנט מרכזי בהופעת בורלסק היה הסקס, או הסקסיות. מרכז המופע היה כמובן הרקדניות, שהיו כולן בחורות  צעירות ושופעות, לבושות בצמצום ניכר ופיזזו על הבמה במחוכים, גרביונים ותחתונים. הסיבה לכך הייתה משולשת. ראשית, המופע יועד לעורר רגשות אמיתיים בקהל ולהוות ניגוד טוטאלי לאיפוק של התרבות הויקטוריאנית והחיים היום יומיים. לכן היה צורך בהחצנה של סקס ומיניות. שנית, מייסדי הז'אנר רצו להפריד בין סממנים של תרבות אליטיסטית לבין תרבות פופלארית, עממית יותר. שלישית, השימוש במיניות וסקס נועד לשנות בקיצוניות את תפקידה של האישה בתיאטרון:

“Without question, however, burlesque's principal legacy as a cultural form was its establishment of patterns of gender representation that forever changed the role of the woman on the American stage and later influenced her role on the screen. . . The very sight of a female body not covered by the accepted costume of bourgeois respectability forcefully if playfully called attention to the entire question of the "place" of woman in American society”.
- Robert G. Allen, Horrible Prettiness: Burlesque and American Culture (Univ. of North Carolina Press, Chapel Hill, 1991), pp. 258-259.

3 תגובות:

  1. היי חבר'ה, אם יש לכם כל שהן הערות לבלוג או לרשומה, אנא כתבו. אני רוצה לשמוע מכם.

    השבמחק
  2. הטקסט ממש מעניין. הרבה אנשים לא מבינים עד כמה הסטוריה ואופנה קשורים, שהרי לא רק לכל תקופה היה את הבגד שלה אלא לכל מעמד, זרם, תנועה, תרבות. בתקופות שלפני תחילת הייצור ההמוני (בערך אחרי מלחה"ע ה2) כמעט לא היו שני אנשים בעולם עם אותו הבגד בדיוק ולכן כל תפר וכל כיס יכול היה לספר בצורה מדוייקת היכן האדם גר במה עסק, במה האמין, לאן השתייך וכו'. מאוד מאוד נהניתי במיוחד מהרשומה הזו כי אני מאוד מתחברת לשנות ה-30 וה-40 בהם הקברט היה בשיא פריחתו. והמון תודה על המחמאות והקרדיט :) אשמח מאוד אם תוכל לשתף איתנו פעולה בצילומי האופנה המזדמנים ש Cherry Magazine עורך אצל מעצבים שונים שאנו בוחרים להתמקד בהם.

    השבמחק
  3. נחמד, מחדש וכמובן ברכות - סוף סוף לא מדברים רק על מלחמה בקשר להסטוריה כי אם גם על חיים אזרחיים.

    השבמחק