שלום קוראי המסורים. כחלק מהמאמצים של בלוג זה להביא בפניכם אספקטים שונים של היסטוריה ומה עושה אותה, מידי פעם אתמקד בדמות אנושית אחת וקורותיה. אני קורא לפינה זו "מוקד אנושי" אך אם למישהו יש שם טוב יותר, בבקשה כתבו לי או כהערה לבלוג, או למייל - amgoich@gmail.com
היום אני מציג בפניכם רשומה מבלבלת מאוד, אבל עסיסית במיוחד. כדמות מרכזית בחרתי היום בג'ורג' פלאנטאגינט, הדוכס הראשון של קלראנס (George, 1st Duke of Clarence). לעץ המשפחה המלא של שושלת פלאנטאגינט לחצו כאן.
ג'ורג'י שלנו נולד למשפחה טובה, בית דוכסות יורק, ב-1449. אבין היה ריצ'רד הדוכס ואימו, ססיל, ביתו של רוזן ווסטמורלנד. החיים היו די נוחים בדוכסות וחשיבותה של המשפחה הייתה רבה, במיוחד עבור המלוכה המעורערת של התקופה. היורקיסטים חלשו על שטחה הצפוני של אנגליה ושמרו על גבולותיה כנגד פלישות של סקוטים וברברים אחרים. ג'ורג'י הצעירלא נולד בכלל באנגליה, אלא באירלנד כשאביו שימש שם כנציגו של הכתר (Lord Lieutenant of Ireland). הכל היה טוב ויפה וג'ורג' העביר את זמנו ברכיבה על סוסים בפינגל ורדיפה אחרי בנות ג'ינג'יות ברחבי רחובות דבלין. הפסטורליות של חייו התקיימה עד התעצמותה של מלחמות הוורדים, היריבות הגדולה בין בית יורק ובית לנקסטר שהאפילה על כל מאורע אחר באנגליה של המאה ה-15. אין קשר בין האזורים הגאוגרפיים "לנקסטר" ו"יורק" ובין השושלות היריבות. היורקים הסתמכו בעיקר על תומכים בדרום ומערב אנגליה, בעוד שבית לנקסטר היה חזק בצפון אנגליה ובמזרחה.
איך הכל התחיל? בשנת 1377 מת אדוארד השלישי, אחד מגדולי מלכי אנגליה, לאחר תקופת מלוכה ארוכה ויציבה. על כס השלטון עלה נכדו, ריצ'רד השני. ריצ'רד השני היה דמות יוצאת דופן בהיסטוריה האנגלית. שילוב של עריץ קטנוני, עם איש העם, אשר עשוי היה לשמש כקולו של העם הפשוט אל מול המעמד הברוני. שילוב זה הביא להסכמה כללית בקרב האצולה על הצורך בהחלפתו. בשנת 1399 מרד במלך בן דודו, הנרי בולינגברוק, דוכס לנקסטר, שלדעתו המלך היה חלשלוש ולא מתאים למלוך (ובכן אני בטוח שדעתו של ריצ'רד הייתה שונה). בתמיכת בתי האצולה הגדולים מונה הנרי בולינגברוק למלך הנרי הרביעי. המלך ריצ'רד הועלם בטירה רחוקה, וכעבור חודשים מספר הוכרז על מותו הטבעי (כפי הנראה נמנע ממנו מזון עד שמת ברעב, כדי שעל גווייתו לא ייראו סימני עינויים). הנרי שלט במקומו כהנרי ה-4 והכל היה טוב ויפה עד שהעלה לשלטון בנו הנרי ה-5.
באותו זמן, אחיינו השני של ריצ'רד ה-II המודח, ריצ'רד מקיימברידג' החליט לנסות ולהפיל את המלוכה וטען לכתר. ובכן, זה לא כלכך עבד לו והוא הוצא להורג. בנו בן ה-4 קיבל את תואר דוכס יורק דרך דודו, אדוואד מנורוויץ, שגם הוא נהרג. ובכן, מכיון שהדוכס היה רק בן 4 נראה היה כי הנרי ה-5 הלנקסטריאני יכול להתרווח בכסאו ולנשום לרווחה. אבל, מזל הוא חרב פיפיות ומה שקרה שהיה צריך למצוא לו יורש וכאן קבור הכלב. מסתבר שבנו היחיד היה אינפנטיל ואחיו היו לא מוצלחים בעליל. אזי, קמו אצו להם תומכי בית יורק ואמרו "רגע, ישנה טענה חזקה שלנו לכתר". נראה אז כי טענתם נכונה. בית יורק הוא יורש חוקי למלך ריצ'רד השני המודח (הרי כולם אחיינים, רק שייכים לבתים שונים). הנרי לנקסטר ה-5 לא רצה לתת את כתרו וכך התחילה לה בתרועה רמה מלחמת האזרחים הראשונה באנגליה.
ואיך זה מתקשר לסיפורינו? ובכן, אביו של ג'ורג'י שלנו, מפני שהיה דוכס יורק, טען כי בית לנקסטר קיבל את המלוכה שלא ביושר ואילו הוא היורש האמיתי לכתר. מזלו לא שפר עליו והוא נהרג יחד עם בנו השני, אדמונד (אחיו של ג'ורג') בקרב. ג'ורג' נשלח לבורגונדי בצרפת כדי שיהיה בטוח מסכנה וחזר הביתה רק אחרי שאחיו הגדול (עוד אח) אדווארד ניצח את בית לנקסטר בקרב וקרא לעצמו המלך אדוארד ה-4. מפני קירבתו למלוכה, גו'רג' קיבל תואר דוכסות - דוכס קלארנס, תואר שלא היה בשימוש מאז 1412.
ובכן, בית יורק שלט במלוכה אך נאמנותו של המלך אדוארד ה-4 הועמדה בספק כשהוא נשא לאישה את אליזבת' וודוויל, אלמנתו של אביר חשוב מבית לנקסטר היריב. מטרתו של מהלך זה הייתה כנראה להביא לסיומה של מלחמת הוורדים ולפייס בין הבתים. אלו היו נישואים שערורתיים ששמטו את הקרקע תחת שלטונו של אדוארד מפני שהוא העניק לבית לנקסטר, דרך אשתו המלכה, אדמות רבות ותארי אצולה חשובים. דבר זה לא מצא חן בעיני אצילים מבית יורק המנצח, ובמיוחד בעיני רי'צ'רד נוויל, רוזן ווריק, שהיה אחיין נוסף לבית יורק ולא קיבל מי יודע מה מתנות למרות שתמך במלך.
הרוזן היה חבר מאוד קרוב של ג'ורג' שלנו ובשנת 1469 ג'ורג' נשא לאשה את בתו. הם זממו יחדיו תחת המלוכה וב-26 ביולי 1469 הובס אדוארד בקרב בידי ווריק וג'ורג'. השניים הביאו אותו לטירתו של ווריק, ושם הוסבר לו כי עליו להתנהג יפה ולעשות כפי שיורו לו. אדוארד הבטיח כי כך יעשה אך בזמן מסע בצפון המדינה כנגד מורדים הכריז כי ווריק וג'ורג' בוגדים במלוכה. שניהם ערקו לצרפת והצטרפו למחנה הלנקסטריאני ולתביעתו של המלך הנרי ה-6 (שברח לשם אחרי תבוסתו) כנגד אדוארד (אח גורג'י, איך עשית זאת לאחיך? ובשביל מה?). בתמורה לנאמנותו למחנה הלנקסטריאני, הובטח לג'ורג' שלנו כי הוא יהפוך לשני בתור לכתר הלנקסטריאני אחרי יורש העצר, אדווארד (האנגלים הללו מאוד לא יצירתיים, כל השמות אותו דבר - הנרי, אדמונד, אדווארד. מאוד מבלבל) שהיה רוזן ווסמטינסטר.
ג'ורג' שמח בחלקו אך הבין מהר מאוד כי שני בתור זה לא ראשון בתור ומתנתו של הלנקסטריאני בעצם ריקה מתוכן. בנוסף, הוא תפס שהוא נלחם בצד הלא נכון ובכלל הוא נמצא בצרפת. לכן, חזר מהר לאנגליה בכדי לנסות ולהתפייס עם אחיו אדוארד שהיה עדיין בשלטון. זה לא הלך לו מפני שבאותם ימים ידעו איך לשמור טינה והוא נתפס והושלך למגדל לונדון. ב-1478 הוא הוצא להורג על בגידה במלך.
ויליאם שייקספיר, במחזהו ריצ'רד ה-III (חלק I, סצינה IV) מסתמך על מסורת לפיה ג'ורג'י המסכן הוטבע בחבית יין מאלמסיי. ייתכן שמסורת זו לועגת להיות ג'ורג' שתיין כבד. גופתו של ג'ורג', שהוצאה מקברה מאוחר יותר ונבדקה, הראתה שראשו של ג'ורג' לא נכרת, כמקובל, ולכן ייתכן המסורת מבוססת על שיטת ההוצאה להורג שננקטה. הסבר אחר למסורת זו, היא שלאחר ההוצאה להורג נשלחה גופתו לקבורה בתוך חבית ברנדי.
סיפור זה ובכלל מלחמות הוורדים והמאבקים בין בית יורק ובית לנקסטר במאה ה-15 מדגימים לנו עד כמה קשרים משפחתיים היו זניחים ובאיזו מידה נאמנויות היו חסרי חשיבות כשמדובר במלוכה, אצולה וממון. דמותו של ג'ורג', דוכס קלארנס, מציגה לנו מהי המשמעות של להיות בן אצולה בזמנים לא ברורים וכיצד נאמנויות, אפילו לאח, יכולות להשתנות בין רגע, גם אם אתה נלחם עבור מטרה מסוימת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה