בסיפור הזה יש הכל: שכרות, מהומות סטודטים, מחאה על השירות בקפיטריה (מישהו מתלונן על איכות הקפוצ'ינו בהר הצופים?), ווואנדליזם אנגלי טיפוסי. לא מדובר במשחק של מנצ'סטר יונייטד.
הכל התחיל בשנת 1355 ביום חגו של הקדוש סכולסטיקה (St Scholastica) שנחגג ב-10 בפברואר כל שנה. זהו יום חופש וסטודנטים רבים באוקספורד יצאו ליום של בילויים ושתייה. חשוב לזכור כי אז באוקספורד למדו בעיקר תיאולוגיה והסטודנטים היו רובם כמרים בהתהוות. באותו יום שני סטודנטים צעירים יצאו לסעוד את ליבם ולהרוות את צמאונם. וולטר ספרינהאוס ורוג'ר דה צ'סטרפילד נכנסו לפונדק שהיה בבעלותו של ראש עיריית אוקספורד דאז, ג'ון מבארפורד. הם ביקשו יין מהפונדקאי וישבו בכדי להנות מקנייתם. לאחר לגימה או שתיים הם התלוננו בפני הפונדקאי כי איכות היין שהוגש להם ירודה והם דורשים לקבל יין משובח יותר, או את כספם בחזרה. בתורו, הפונדקאי החליט כי שני סטודנטים אלו חצופים הם וענה להם בשורה של קללות וגסויות עסיסיות. המתלוננים לא נשארו חייבים וכעבור כדקה ניתן היה להבחין בספל רבע (quart-pot) מתעופף לכיוון ראשו של הפונדקאי. סטודנטים אחרים שהיו במקום הצטרפו למהומה והפונדקאי המסכן ידע אכן מדוע אסור לעצבן כמרים צמאים. הם הפליאו בו את מכותיהם ושברו את אפו.
בתגובה, המוכה קרא לחבריו וכל המהומה יצאה אל הרחוב. באותו הזמן ראש העיר (שהוא גם בעל הפונדק) הגיע וניסע לעצור את הכמרים הזועמים ללא הצלחה. אחד מהם טיפס אל מגדל כנסיית סנט מרי בעיר וצלצל בפעמון. מיד יצאו כמאתיים סטודנטים לכמורה והקיפו את ראש העיר, הפונדקאי וחבריו. אותו יום נגמר בשלום כשמשא ומתן מוצלח בין ראש העיר לסטודנטים הסתיים בעזיבתם של האחרונים את המקום.
הסיפור לא הסתיים בזאת. בבוקר יום המחרת יצא ראש העיר לכיוונו של מחנה המלך על מנת שזה בתורו יעניש את ראשי אוניברסיטת אוקספורד על שאלו מרשים התנהגות חצופה שכזאת של תלמידיהם. באותו הזמן, אנשי העיירה שלא יכלו לסבול התנהגות פרועה של תלמידי אוקספורד אספו לצידם כאלפיים מחקלאי האזור וצעדו עם קלשונים ולפידים על האוניברסיטה. הם נכנסו לאולמות הלימוד ולמסדרונות, ניפצו חלונות ושברו ארונות, היכו תלמידים ומרצים ללא הבחנה והתפרעו ללא הפרעה במשך כל אותו יום ולמחרת. 62 סטודנטים נרצחו באותו מאורע.
האנגלים, כמו שהם, מאותו יום הכריזו על טקס שנתי המתקיים באותם תאריכים לזכר המאורע, שהתקיים עד שנת 1825. באותו יום ראש העיר מתלבש בבגדיו החגיגיים ויוצא ביחד עם 62 (כמספר הנרצחים) תושבי אוקספורד לצעוד לכיוונה של האוניברסיטה. בהגיעם הם פוגשים את סגל האוניברסיטה ונשבעים מחדש כל שנה לשמור על זכויותיה של האוניברסיטה ונותנים בידיו של המנהל 62 מטבעות כסף קטנות.
ב-1955 לציון 600 שנה לפרעות אוקספורד, בטקס חגיגי ביותר (נו, בריטים), העניק סגן מנהל אוניברסיטת אוקספורד כאות של הערכה למאות שנים של יחסים טובים בין העיירה והאוניברסיטה תואר של כבוד לראש העיר. בתמורה, העניק ראש העיר המכהן, וויליאם ריצ'רד גווארס, את זכויות העיר לסגן המנהל. נו, נכון שזה נחמד מאוד?
הכל התחיל בשנת 1355 ביום חגו של הקדוש סכולסטיקה (St Scholastica) שנחגג ב-10 בפברואר כל שנה. זהו יום חופש וסטודנטים רבים באוקספורד יצאו ליום של בילויים ושתייה. חשוב לזכור כי אז באוקספורד למדו בעיקר תיאולוגיה והסטודנטים היו רובם כמרים בהתהוות. באותו יום שני סטודנטים צעירים יצאו לסעוד את ליבם ולהרוות את צמאונם. וולטר ספרינהאוס ורוג'ר דה צ'סטרפילד נכנסו לפונדק שהיה בבעלותו של ראש עיריית אוקספורד דאז, ג'ון מבארפורד. הם ביקשו יין מהפונדקאי וישבו בכדי להנות מקנייתם. לאחר לגימה או שתיים הם התלוננו בפני הפונדקאי כי איכות היין שהוגש להם ירודה והם דורשים לקבל יין משובח יותר, או את כספם בחזרה. בתורו, הפונדקאי החליט כי שני סטודנטים אלו חצופים הם וענה להם בשורה של קללות וגסויות עסיסיות. המתלוננים לא נשארו חייבים וכעבור כדקה ניתן היה להבחין בספל רבע (quart-pot) מתעופף לכיוון ראשו של הפונדקאי. סטודנטים אחרים שהיו במקום הצטרפו למהומה והפונדקאי המסכן ידע אכן מדוע אסור לעצבן כמרים צמאים. הם הפליאו בו את מכותיהם ושברו את אפו.בתגובה, המוכה קרא לחבריו וכל המהומה יצאה אל הרחוב. באותו הזמן ראש העיר (שהוא גם בעל הפונדק) הגיע וניסע לעצור את הכמרים הזועמים ללא הצלחה. אחד מהם טיפס אל מגדל כנסיית סנט מרי בעיר וצלצל בפעמון. מיד יצאו כמאתיים סטודנטים לכמורה והקיפו את ראש העיר, הפונדקאי וחבריו. אותו יום נגמר בשלום כשמשא ומתן מוצלח בין ראש העיר לסטודנטים הסתיים בעזיבתם של האחרונים את המקום.
הסיפור לא הסתיים בזאת. בבוקר יום המחרת יצא ראש העיר לכיוונו של מחנה המלך על מנת שזה בתורו יעניש את ראשי אוניברסיטת אוקספורד על שאלו מרשים התנהגות חצופה שכזאת של תלמידיהם. באותו הזמן, אנשי העיירה שלא יכלו לסבול התנהגות פרועה של תלמידי אוקספורד אספו לצידם כאלפיים מחקלאי האזור וצעדו עם קלשונים ולפידים על האוניברסיטה. הם נכנסו לאולמות הלימוד ולמסדרונות, ניפצו חלונות ושברו ארונות, היכו תלמידים ומרצים ללא הבחנה והתפרעו ללא הפרעה במשך כל אותו יום ולמחרת. 62 סטודנטים נרצחו באותו מאורע.
האנגלים, כמו שהם, מאותו יום הכריזו על טקס שנתי המתקיים באותם תאריכים לזכר המאורע, שהתקיים עד שנת 1825. באותו יום ראש העיר מתלבש בבגדיו החגיגיים ויוצא ביחד עם 62 (כמספר הנרצחים) תושבי אוקספורד לצעוד לכיוונה של האוניברסיטה. בהגיעם הם פוגשים את סגל האוניברסיטה ונשבעים מחדש כל שנה לשמור על זכויותיה של האוניברסיטה ונותנים בידיו של המנהל 62 מטבעות כסף קטנות.
ב-1955 לציון 600 שנה לפרעות אוקספורד, בטקס חגיגי ביותר (נו, בריטים), העניק סגן מנהל אוניברסיטת אוקספורד כאות של הערכה למאות שנים של יחסים טובים בין העיירה והאוניברסיטה תואר של כבוד לראש העיר. בתמורה, העניק ראש העיר המכהן, וויליאם ריצ'רד גווארס, את זכויות העיר לסגן המנהל. נו, נכון שזה נחמד מאוד?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה