בית זכריה - כפר זעיר ונשכח בגוש עציון

היי חברים! היום נבקר בכפר קטן אשר נמצא בגוש עציון. שם הכפר הוא בית זכריה והוא מוזכר כבר בימי קדם. גיאוגראפית הכפר נמצא בנקודות ציון  618970 / 211748, דרומית לראש צורים בגוש עציון. הכפר נמצא ברום של 951 מ' והוא כפר בת של ארטס (כפר פלסטיני 4 ק"מ מדרום לבית לחם, דרומית-מזרחית לבריכות שלמה. מרבית תושביו מוסלמים ולצידו מנזר גדול בשם הורטוס קונקלתוס).

רוב בתי הכפר בנויים על גבי מערות, בהן גם קולומבריום, ושרידים קדומים. מסגד הכפר, הנקרא נבי-זכריה, בנוי על שרידי כנסייה ביזנטית. פרטים ארכיטקטניים ממנה שרדו בחצרו של המסגד ועל גגו. הכנסיה מופיעה כבר במפת מידבא. בסקר ארכיאולוגי נמצאו חרסים מן התקופה ההלנסיטית, הרומי והביזנטית (עיקר הממצא), מימי הבינים והעותמנית.

המקום נזכר כבר בימי החשמונאים וחרסים שנמצאו במקום מאשרים את זיהויו של המקום כבית זכריה של ימי בית חשמונאי שבקרבתו נערך קרב מכריע בין המכבים לבין הצבא הסלוואקי. הקרב התקיים כנראה ב-162 לפנה"ס בין ליסיאס הסלוואקי לבין יהודה המכבי. קרב זה היה הראשון שבו היוונים השתמשו בטנקים של העולם העתיק - הפילים! כך כתוב בחשמונאים א':

...ויצא יהודה ואחיו וילחמו את בני עשו בארץ אשר אל –נגב ויך את חברון ואת בנותיה וַֹיַהֳרֹס את מבצריה ואת מגדליה שרפו מסביב...... ויקצף המלך כשמעו ויאסוף את כל אהביו שרי חילו ואת אשר על הרכב. ומממלכות אחרות ומאיי הים באו אליו צבאות שכירים. ויהי מספר צבאותיו מאת אלף רגלי ועשרים אלף פרשים ופילים שלשים ושנים יודעי מלחמה.

וילכו דרך אדום ויחנו על בית צור וילחמו ימים רבים ויעשו מכונות ויצאו וישרפון באש וילחמו  בגבורה.  ויסע יהודה מן המצודה ויחן אל בית זכריה מול מחנה המלך.

הקרב זכור גם במעשה הגבורה של אלעזר החורני שהקריב עצמו תחת הפיל שדקר למוות. בתקופה המודרנית מדובר על כפר קטן, שתושביו מתפרנסים מחקלאות זעירה ומעבודה ביישובים היהודיים הסמוכים. תושבי המקום היו בעבר אריסים שעיבדו את אדמות משפחת מורקוס שנמכרו לחברת הימנותא. בעקבות מלחמת העצמאות וחורבן גוש עציון טענו התושבים לבעלות על האדמות, אולם הפסידו בבית המשפט לבני משפחת מורקוס שטענו שהמכירה בטילה. בשנת 1980 פנו התושבים לבג"ץ בטענה לבעלות על 700 דונם של אדמות באזור, אולם עתירתם נדחתה. באותה שנה כלל הכפר שבע בקתות‏.

במלחמת העצמאות היה הכפר מקום לקרבות עזים. בג' בשבט תש"ח (14.1.1948) עם שחר הותקף גוש-עציון על-ידי המוני פורעים ערבים שהוזעקו מהסביבה ואף מהנגב ומהשומרון. במהלך הקרב הקשה ניסו התוקפים לבתר את גוש-עציון, על-ידי כיבוש חרבת-זכריה (בית זכריה), עליה הגנו אנשי הפלמ"ח. כתוצאה מפעולת-נגד מוצלחת של מגיני גוש-עציון הונסו התוקפים בהותירם אבידות כבדות. בקרב נהרגו שלושה לוחמים ממגיני גוש-עציון, חברי קיבוץ רבדים. הייתה זו ההתקפה הגדולה הראשונה מסוגה במלחמת-השחרור, בה הציגו הכנופיות הערביות כושר ארגון, היערכות, תכנון וביצוע צבאי, בפיקודו של מנהיגם המוכשר והנערץ, עבד-אל-קאדר חוסיני. הדיפת ההתקפה הייתה ציון דרך חשוב במערכה. ניתן לקרוא בהרחבה על הקרב באתר הפלמ"ח בקישור הזה.

מרובע או משולש – המנורה מול הכנסת

שאלתם את עצמכם פעם מדוע המנורה העומדת מול משכן הכנסת בירושלים היא בדמות המנורה על שער טיטוס ולא לפי חריטות שנמצאו בירושלים?

כידוע, על שער טיטוס ברומא מוצגת תהלוכה של שבויים יהודיים הנושאים את אוצרות בית המקדש לרומא לאחר הריסתו בשנת 70 לספירה. המנורה בעלת שבעת הקנים המוצגת על השער היא בעלת בסיס מרובע. בירושלים, ובמקומות אחרים, נמצאו חריטות המתארות מנורה, אך היא הינה בעלת בסיס משולש, כלומר המנורה עומדת על שלוש רגליים ולא על בסיס.

תהלוכת השבויים על שער טיטוס - שחזור בבית התפוצות בתל אביב

בנייתו של שער טיטוס מתוארכת לשנת 79 לספירה, כ-9 שנים לאחר חורבן בית המקדש והריסת ירושלים. סביר להניח שהאמן שהקים את שער טיטוס ושקבע את המנורה עליו, היה בחיים בזמן שהמנורה הובאה לרומא ויתכן מאוד כי אפילו ראה אותה בעצמו, במידה והשלל היה מוצג בפומבי, כמו שלעיתים קרובות עשו הרומאים לאחר ניצחונות.

התחריטים שנמצאו בירושלים או במקומות אחרים בארץ ישראל, המתארים את המנורה, נמצאו במקומות כמו קברים, מקוואות ציבוריות, או בתי כנסת (בעיקר בתקופה הביזנטית המאוחרת), מקומות ציבוריים בעיקרם. אותם מקומות היו מרוחקים מהמקדש, או שזמן פעילותם אינו תואם (לעיתים בעשרות ומאות שנים) את מנורת בית המקדש. התחריטים מגוונים ומתארים את המנורה בשלל צורות – לעיתים בעלת בסיס משולש ולעיתים עם קנים אלכסונים.

מנורת שבעת קנים בבית הכנסת העתיק במעון

המסקנה העולה מהממצאים הארכיאולוגיים בדבר המנורה היא שהחריטות הקיימות בירושלים ובארץ ישראל כנראה היו שאיפה ודימוי של המנורה ולא ייצוג ריאליסטי שלה. קשה להניח כי החורטים ראו אישית את המנורה. יותר נכון יהיה להאמין שהחריטות מייצגות בליל של ייצוגים שהחורטים האמינו לגבי המנורה, כסמל ולא כזיכרון היסטורי. חשוב לזכור גם כי בזמן היותה של המנורה בבית המקדש, למעט מאוד אנשים, אם בכלל, הייתה גישה לכלי המקדש.

מנורת הכנסת

המנורה, סמל יהודי מובהק, מלווה את עם ישראל כבר מתקופת המקרא. מימי משה רבנו, במשכן שילה, בבית המקדש בימי שלמה המלך, ולאורך הדורות עד שבימינו הפכה לסמל מדינת היהודים. המנורה, העומדת מול משכן הכנסת בירושלים, מסמלת יחד עם בית המשפט העליון, הכנסת והיכל הספר את רעיון הקימה של עם ישראל לאחר מאות רבות של נדודים. המנורה, סימנה יותר מכל את חורבנה של ירושלים ואת גלותו ותפוצתו של העם היהודי בעולם. בשנת 70, עם חורבן ירושלים, נלקחה הרוח מעם ישראל והוא נותר מנותץ וכפוף. הרומאים הרסו את הסמל היהודי הגדול מכולם, החריבו את ירושלים ולקחו את אוצרות היהודים אל בירתם, ובכך שברו את רוחו של העם היושב ביהודה.

הבחירה להשתמש במוטיב של מנורה בעלת בסיס מרובע היא נכונה מפני שהיא יותר מכל מסמנת את חזרת רוחו של העם היהודי אליו, אל העיר ירושלים. ביחד עם סמלי השלטון החדשים – הכנסת, בית המשפט העליון והיכל הספר – המנורה השבה אל ציון מסמלת אולי יותר מכל את קימתו של העם היהודי.