בית הקברות ממילא נמצא
בין הרחובות הלל, מנשה בן ישראל ואגרון בירושלים. ממש במרכזה של העיר. במקום
הנדל"ן הכי טוב של הבירה. אז מה סיפורו?
המתחם קיים כבית
קברות מימי האימפריה הממלוכית. האזור נודע במקום קבורה עוד מימי רומי! הארכיאולוג
והחוקר שארל קלרמון גנו שחקר את ירושלים במאה ה-19 חפר באיזור ומצא לטענתו קברים
ועדויות לפעילות מימי הרומאים. ידוע כי המקום היה פעיל מאותה תקופה מפני שבתוך בית
הקברות שוכנת בריכת ממילא, בריכת להזנת מים לעיר העליונה שככל הנראה נבנתה בימיו
של הורדוס הגדול.
ככל הנראה למוסלמים
היה מאוד חשוב להיקבר באיזור זה. ההיסטוריון מוג'יר א-דין שכתב במאה ה-15 העיד כי "מי שנקבר בירושלים, במקום הנקרא זייתון אל-מלך (היא ממילא), ייקבר, אם
אפשר לומר כך, בשמים התחתונים". רוב הנקברים זוהו כאנשי
מעלה ויחס, ביניהם לא מעט שופטים, מושלים וכן נשים צדקניות ועשירות. כמו היום גם
אז, מי שידו הייתה משגת יכול היה לשמור לעצמו חלקת קבורה מפוארת, באיזור מתפתח של
העיר. השאר, ובכן, סיפורם אינו ידוע ברוב הפעמים.
בית הקברות מבחינה
נופית מאוד יפה. בין הקברים צומחים עצים מקומיים מוכרים, כמו אלונים, ברושים ואורנים, אך בולטת גם האלה האטלנטית הגולה
בעיר. רוב העצים עתיקים למדי, חלקם בני מאות שנים.
השם ממילא בא משיבוש
של המילים "מָאמִן אללה", כלומר "מקום מבטחים של אללה", כשהכוונה
היא כי גם המוות אינו בשליטתנו. זהו שמו הרשמי של בית הקברות בערבית גם בימינו. ישנה
אגדה אורבנית (אחת מיני רבות באיזור זה) הסוברת כי השם 'ממילא' הוא שמה של גבירה
מוסלמית שהייתה בעלת הקרקע בימי הביניים. כך או כך, השם חצה את גבולות בית הקברות,
ומשמש גם את שכונת ממילא הסמוכה. בימי הביניים
נקרא בית הקברות גם בשם "זייתון אל-מלכ" - "זיתֵי המלך",
כמוזכר לעיל בדברי מוג'יר א-דין.
אחד המבנים המרשימים
ביותר הנמצאים בבית הקברות הוא "תורבת כובכייה". לפני שנבנה מבנה הקבר
הזה, לא היה בית קברות באיזור. בית הקברות התפתח סביב לקבר המפואר הזה. זהו קברו
של מושל צפת בתקופה הממלוכית -
עָלָאא' א-דין אָידוּרְדָי אל כּוּבָּאכִּי. הלה ביקש להיקבר בירושלים, ולכן הובא
אליה לאחר מותו ונקבר סמוך לחומותיה המערביים ולשער יפו, בשטח
שהיה אז ריק מיישוב. על פתח התורבה מופיעה כתובת ועליה שמו של אל כּוּבָּאכִּי
ותאריך פטירתו על פי הלוח המוסלמי (1289 על פי הספירה הכללית. לפי האמונה הורה אל
כּוּבָּאכִּי להקים את קברו מחלקי קברים של כמרים צלבניים מכנסיית הקבר.
כשחפר קלרמון גנו
בבית הקברות הוא מצא קבר בסגנון לא מוסלמי שאין עליו כתובת. ההערכה היא כי הקבר
הוא מהתקופה הצלבנית. הקבר קטן אך שלם מאוד ובזה עומד ייחודו. כיום הקבר נמצא
מערבית לבריכת ממילא ומוקף בגדר ביטחון קטנה. אחד הסיפורים המוכרים ביותר עם בית הקברות הוא הסיפור על מערת האריה. על גבולו המערבי של בית הקברות, בצמוד לרחוב מנשה בן ישראל, ישנם מערת קבורה ושרידי כנסייה שבנויה על מקום המכונה בשם "מערת האריה". האגדה הירושלמית הקשורה במערה זו מסופרת בשלוש גרסאות: על פי הגרסה הנוצרית מלאה המערה בעצמות הרוגי הכיבוש הפרסי שהתרחש בשנת 614 לספירה. הפרסים והיהודים טבחו בנוצרים והשליכו את גופותיהם בשטח בית הקברות. המלך הפרסי ציווה לאסוף ולשרוף אותן, אך אז לפתע הופיע אריה פלאי שאסף את העצמות למערה והגן עליהן. הגרסה היהודית מספרת סיפור דומה, אלא שהפעם ההרוגים הם יהודים, והטובחים הם היוונים. הגרסה המוסלמית מספרת כי במערה מצויים קדושים מוסלמים שנקברו בתחומי בית הקברות, עד שלילה אחד פרצה דליקה ושרפה את העצים ואת המצבות. הקדושים ניצלו באורח נס כאשר אללה העביר את עצמותיהם למערה, וכדי שלא יאונה להן כל רע, הציב שם אריה ענק השומר על עצמות הקדושים מדי לילה.
אז יש לנו סיפור אחד
בשלוש גרסאות, ובכולם מופיע אריה. לפי כל הדעות, צריך להיות בסיס לסיפור האריה,
אפילו אם רוב הפרטים בסיפור בדויים. חוץ מזה שהאריה הוא סמלו של שבט יהודה נשאלת השאלה
היא האם יכול להיות שפעם, לפני מאות שנים, כשבאזור לא היה ישוב עירוני, והחומה הייתה
די רחוקה, האם יתכן כי הסתובבו בהרי ירושלים אריות? והאם יתכן כי אחד מהם הגיע
והתיישב באזור ממילא של היום? ואם יתכן שאלו שבדו את הסיפורים האלו, על אריה ששמור
על העצמות, האם הם ראו את אותו לביא?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה