כולנו ירוקים היום. על פטריק הקדוש ואיך הוא נהפך לקדוש העליז ביותר שהעולם מכיר.

על אירלנד שמעתם? ועל גינס? כמובן. אני מניח שגם לפרקונים וכובעים ירוקים עם דש ופרח מוכרים לכם. אבל מאיפה כל זה בא ומי היה פטריק הקדוש ובעיקר, למה לכל הרוחות אנחנו חוגגים את יומו של קדוש קתולי ב-17 במרץ כל שנה?

ובכן, פטריק היה כומר קתולי שחי במאה ה-4 לספירה ונולד למשפחה ממוצא בריטוני -רומאני עשירה. הוא גדל במחוזותיה הבריטיים של האימפריה הרומית ומשפחתו שירתה כשרתי כנסייה וככומרים. בהיותו בן שש עשר אביבים שמחים הוא נחטף על ידי פיראטים קלטים מהאי השכן "המערבי" (כך קראו לאירלנד הבריטונים באותו זמן) שמידי פעם נחתו על חופי בריטניה וחטפו ילדים לעבדות. הוריו של פטריק הצעיר היו בטוחים שהוא נחטף עקב חוסר התעניינותו בענייני כנסיה או רצונו לא ללכת בעקבות אבותיו. אפילו פטריק עצמו האמין כך והוא כותב כי:

"I, Patrick, a sinner, a most simple countryman, the least of all the faithful and most contemptible to many…I did not, indeed, know the true God; and I was taken into captivity in Ireland with many thousands of people, according to our deserts, for quite drawn away from God, we did not keep his precepts, nor were we obedient to our priests who used to remind us of our salvation" (מקור).

בזמן שהותו הכפוייה באירלנד פטריק חווה (כמו כל קדוש שמכבד את עצמו) התגלות אלוהית והוא כותב כי האל התגלה אליו ולימד אותו את האור ואת המילה הקדושה. הוא האמין כי הוא עצמו הצנוע והקטן, שאינו שווה יותר מנמלה בעיני האל קיבל את סליחתו של האל ואת המשימה הקדושה ללכת וללמד את דברו (מעניין האם הזיות אלו נגרמו עקב שתייה לא מרוסנת של גינס). פטריק האמין כי מטרתו הקדושה החדשה היא להעביר את דבר האל לכל אדם ואומה תחת השמש, שאינם עדיין מאמינים. בסופו של דבר פטריק ברח לבריטניה בחזרה ומיד הלך והתחיל ללמוד להיות כומר.

בשנת 432 פטריק חווה עוד מעין התגלות והחליט כי עכשיו עליו לחזור למקום שבו הכל התחיל, אך הפעם כבישופ (הבחור עלה מהר בדרגות הכנסייה, מה?) ולנצר את הפגנים המסכנים שלא קיבלו את דבר האל. אוקי, אז הוא הגיע לאירלנד והאירים ממש לא קיבלו אותו בזרועות פתוחות. מספרים שהוא היה צריך לכרות בריתות עם קהילות נוצריות שכבר היו שם וכל הזמן להיזהר מרוצחים ומסוכניו של המלך הגבוה של אירנלד שרצו לתפוס אותו. פטריק מת אחרי 30 שנות מיסיונריות באירנלד ולמרות שהיו ניסיונות ניצור מוצלחים יותר, פטריק נחשב לקדוש שהתחיל את הכל ולחשוב ביותר. הוא מת ב-17 למרץ שנת 461 ויום מותו נקבע כחג לאומי באירלנד. האירים מסמנים את החג כיום של שמחה, אושר ומזל טוב.

אבל מה מקור הסימנים ההזויים שאנו מזכירים ביום סנט פטריק?

·   התלתן: התלתן הוא צמח תלת עלי שכולנו מכירים. באנגלית הוא מכונה Clover אך באירלנד הוא נקרא Shamrock על פי המילה seamróg. לפי האגדה, האירים לא ממש הבינו את תאוריית השילוש הקדוש של הנצרות. הם לא הבינו מה זאת אומרת האב, הבן ורוח הקודש הם כולם אותו דבר אך בעצם שונים במהותם. פטריק הסביר להם זאת והדגים על ידי תלתן משולש ואמר שכמו העלים הם אותו דבר, שייכים לאותו צמח, הם שונים וכל אחד מהווה חלק מהותי מהשלם.

·   לבוש ירוק: הירוק בכלל לא היה הצבע המקורי של יום סנט פטריק, אלא כחול. לא סתם כחול, יש גוון מיוחד של כחול שנקרא "כחול סיינט פטריק". המסורת של לבוש ירוק התחילה מכמה סיבות. ראשית, אירלנד כונתה בספרות העתיקה, במיוחד הרומית, כ"אי הברקת" בגלל הצמחייה הירוקה שגדלה בכל האי. שנית, במהלך השנים התלתן הירוק נהפך לסמל יום פטריק הקדוש והיו לובשים אותו על דש הבגדים. שלישית, ב-1798 הייתה התקוממות עממית באירנלד ומארגניה לקחו את המוטיבים הירוקים המאפיינים את אירלנד ולבשו בגדים ירוקים. המסורת התפשטה כמו קצף בכוס גינס ומאז לובשים ירוק כדי לסמן הזדהות עם אירלנד.

·   שתיית המון בירה: האירים נוהגים לשתות בירה בכמויות לא הגיוניות ביום סיינט פטריק. כשלעצמו האירוע אינו יוצא דופן. האירים שיכורים.

·     שמחה וצהלה בחג: תולדה של הסעיף הקודם.

יום פטריק הקדוש שמח לכולנו!

 מקור

מתכונת חדשה לבלוג ההיסטורי שכולנו אוהבים

קוראי היקרים, לא פרסמתי רשומה כבר יותר משבוע וחצי. אל תחשבו כי שכחתי אותכם והלכתי רעות בשדות זרים (למרות שהלוואי שהייתי באיזה שדה ירוק עם מחברת. זה המקום האידאלי בשבילי לכתוב בו. מה שלכם? תכתבו לי תגובות), פשוט במהלך השבוע וחצי האחרונים הרהרתי שאני צריך לשנות קצת את הפורמט של הבלוג ולעשות אותו יותר מאורגן ומסודר. הייתה לי בעיה רצינית עם בחירת הנושאים לכתיבה. לפני כל פעם שרציתי לפרסם הייתי נתקע עם השאלה "על מה אני אכתוב הפעם"? טוב, לכל בלוגר יש את הבעיה הזאת לפעמים. אומנם נכון, אך היא הציקה לי מאוד והפריעה לחברה שלי לישון בלילה (עקב הרהורי נפשי בקול רם). לכן החלטתי לשנות קצת. במקום לדלות אירועים לא קשורים מההיסטוריה ולכתוב עליהם רשומות החלטתי להתמקד בשני נושאי על (ככה אני קורא להם) ולקדוח בהם בכל מיני זוויות. לאחר שארגיש כי אני כיסיתי את הנושא כמה שאני יכול, אעבור הלאה.

הנושא הראשון שבחרתי הוא היסטוריה של אירלנד. למה? ובכן כי זה מעניין אותי ומפני שכולנו אוהבים גינס אבל לא יודעים דבר וחצי דבר על האי הנפלא שממנו היא באה. הנושא השני שלי יהיה זנות. כן, המקצוע העתיק בעולם (ובכן זה לא מדוייק - ציידים ולקטים היה בעצם המקצועות העתיקים בעולם. למרות שמי יודע האם לא הייתה איזו "מארחת" בכפר שהייתה דואגת לצורכיהם של הציידים בשובם מן הסוונה. ישנן כמה סיבות לבחירתי בנושא זה:

1. נושא מעניין וסקסי.
2. יש הרבה לכתוב עליו, כולל תת נושאים כמו קורטיזנות, גיישות וסוגים אחרים של זונות שאין אנו יודעים עליהן הרבה כאן בישראל. 
3. הנושא הוא מעין פרה קדושה בארץ. לא מלמדים היסטוריה של הזנות ואין משיחים עליה או על העוסקים בה. יש מה לומר ולהגיד בנושא ואין זה תחום מביש, קלוקל או משחית. 
4. זונות ונשים מארחות בכלל היו קשורות לכל מהפכה, מלחמה, אירוע או אדם פוליטי שזוכרים והזונות הנן כשתי וערב בנבכי ההיסטוריה. 

אני מקווה שהשינוי יהיה כמו רוח רעננה ויביא לכם תענוג. אני מאמין כי בהתמקדות בנושאים אלו אוכל לספק לכם תוכן יותר טוב, יותר מעמיק ואיכותי ויותר מעניין. אשמח לשמוע מה דעתכם בעניין זה. אנא הגיבו. 

מכירים את פרס האוסקר? אז קבלו 5 פרסים שאתם בטוח לא מכירים.

לפני כמה ימים היה טקס האוסקר, אתם יודעים, אותו אירוע שכולם בו מתלבשים ממש יפה (או ממש גרוע, תלוי מה אתה רוצה שיגידו עליך) ומשום מה מעדיפים לצעוד על שטיח אדום. ובכן, עבדכם הנאמן בפריק היסטורי החליט, לכבוד הטקס המפורסם ביותר בשנה, לכבד אותכם, קוראיו היקרים, בחמישה פרסים אחרים, שבטוח ולא שמעתם עליהן, אך מהווים מקור גאווה לאלו בעלי המזל.

     1. פרס רומא לאומנויות: פרס שניתן מ-1666, ימיו של המלך לואי ה-14, על ידי ז'אן בפטיסט קולבר, שהיה שר האומנות של המלך. באותם ימים הצרפתים מאוד אהבו אומנות (אני יכול לנחש מה הם היו חושבים על האומנות הפוסט מודרנית), במיוחד ציור פיסול ואדריכלות (שהיום נחשבים לאומנות רנאסנסית). הפרס ניתן לאומנים בתחילת דרכם שעברו מבחנים קשים וארוכים. בהתחלה התחרות אורגנה על ידי האקדמיה המלכותית לפיסול וציור הייתה פתוחה אך ורק לתלמידיהם. הזוכים בתחרות היו מקבלים סטיפנדיה מהמלך והיו נשלחים על חשבון האוצר המלכותי לשהות של שלוש עד חמש שנים ברומא, שם היו יכולים לצייר, לפסל וליהנות מהחיים הטובים. התחרות הפסיקה להתקיים ב-1968.

2. פרס דאג וורייט (קנדה): פרס, על שמו של מאייר ואיש קומיקס קנדי בשם דאג וורייט, שניתן כל שנה בקנדה למאיירים קנדיים שפרסמו עבודות איור מצטיינות באנגלית. תהליך הבחירה מורכב מאין כמוהו – את מקבלי הפרס בוחרים חמישה מושבעים, שתרמו רבות לתרבות ולחברה בקנדה. את אותם מושבעים בוחרת ועדה נבחרת של מומחים מתחום הקומיקס. טקס הענקת הפרס מתקיים באותה מתכונת של תחרויות ספרים וזאת בכדי להקביל את ז'אנר הקומיקס עם עולם כתיבת הספרים. בשנים האחרונות התחרות צברה פרסום והפכה מפרס שולי למרכזי בעולם הקומיקס הקנדי.

3.    פרס "האח הגדול" (האמריקאי, יש עוד גרסאות): פרס שניתן כל שנה על ידי "פרייבסי אינטרנטיאונל" (מלכ"ר בריטי שמפרסם פגיעה בפרטיות הפרט על ידי ממשלות) לארגונים ממשלתיים, מוסדות ציבוריים או גופים פרטיים שתרמו תרומה משמעותית לפגיעה בפרטיות האדם או שהדליפו מידע פרטי לידי צד שלישי. הענקת הפרס אמורה להגדיל את העניין הציבורי בסוגיות של פרטיות, חדירה לפרטיות ותופעת "האח הגדול". הפרס נקרא "האח הגדול" על שם הדמות בספרו של ג'ורג' אורוול – "1984".

  4. פרס מריה דיקין לתעוזה בבעלי חיים. כן, זהו פרס אמיתי. הפרס ניתן כל שנה בבריטניה ותחילתו בשנת 1943 כשמריה דיקין, פעילה למען זכויות חיות, החליטה שגם חיות צריכות לקבל הוקרה (לאסי, שובי הבייתה בבקשה). הפרס ניתן 54 פעמים רק בין השנים 1943-1949 ל-32 יונים, 18 כלבים,3 סוסים וחתול אחד על פועליהם בשירות ההצלה והצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה (אחדים מבין הזוכים היו ווינקי היונה, בוב הכלב, ריגל הסוס וסיימון החתול). שלושת זוכי הפרס הראשוניים היו שלושה יונים ששירתו בחיל האוויר המלוכתי שתרמו להצלתו של צוות אוויר שנחת נחיתת אונס. ואני שואל, הם קיבלו העלאה בדרגה על זה? או לפחות אוכל יותר טוב?

5.     לסיום, פרס שיחמם את ליבכם. מסדר החיוך   (The Order of Smile)הוא פרס בינלאומי שניתן כל שנה על ידי ילדים למבוגרים על תרומתם הגדולה לרווחה וסיוע לילדים ברחבי העולם. הפרס התחיל כרעיון של אישה פולניה בשם וונדה חוטומסקה בשנת 1968. כעשור מאוחר יותר, ב-1979, קורט וולהיים, מזכ"ל האו"ם באותה תקופה, קידם את הפיכתו של הפרס לתחרות בינלאומית המתרחשת עד היום. הלוגו שמאפיין את מסדר החיוך נבחר בתחרות של ציורי ילדים מתוך כ-45,000 הגשות. הזוכה, אווה צ'ורבק מפולין, ציירה שמש עם קרניים לא שוות על ידי שימוש בצלחת כתבנית. 

פוריטנים היסטריים, מכשפות ורצח במסווה של צדקה – יום הולדת 319 לציד המכשפות הראשון בסאלם.

היי, מישהו הביא עוגה? היום, ה-1 למרץ, 2011, אנו חוגגים יום הולדת 319 לתחילת המאורעות שנקראו מאוחר יותר "ציד המכשפות בסאלם". אתם יודעים, מגרש השדים, הפרש ללא הראש וכל הסרטים כדוגמתם שנעשו על מכשפות, שריפת נשים וכו'.

סיפורינו התרחש בעיירה הציורית סיילם. העיירה נוסדה ב-1626 על פתחו של נהר נאומקג (Naumkeg) במסצ'וסטס שבעולם החדש (אמריקה) על ידי קבוצה של דייגים שפרשו ממושבות אחרות והחליטו להתיישב באזור עקב סיבות כלכליות בעיקר.

המושבה עברה שנים של קושי ורעב עד שהחיים בה התייצבו לגמרי; אתם מבינים, להקים מושבה באותם ימים לא היה קל: היה צורך לגדל מזון באיזור חדש, להילחם עם אינדיאנים (מקום המושבה סאלם היה על הריסות של כבר אינדיאני ישן שנחרב ותושביו ברחו). לאחר התבססות העיירה (מישהו לא רצה לעבוד קשה?) הגיעו גם נוצרים פוריטנים שברחו מאנגליה וחיפשו מקום שבו ניתן להם החופש לעסוק בדת כפי שחשבו שהיא הדרך הנכונה. פוריטנים אלו האמינו בחיים טהורים, בציות לדברי האל ובהיות האל חלק ממך בכל עיסוקך. הם היו אנשים פשוטים שהאמינו באמונות תפלות ובעיקר במכשפות או בנשים העוסקות בעיסוקים לא טהורים והמשחיתות את ילדי האלוהים.

המאורעות מתרחשים בשנת 1692 כששתי ילדות קטנות – בטי פאריס בת ה-9 ובת דודתה אביגיל וויליאמס בת ה-11, הבת ואחייניתו של הכומר סמואל פאריס, החלו לסבול מעוויתות בלתי נשלטות שהוגדרו כ"עוויתות שהינן מעבר לאלו המקובלות במחלות ידועות". 


לפי עדויות של עדי ראייה הילדות החלו להתעוות בכל גופן, לצעוק בשפות לא מוכרות או במילים לא ברורות, לזרוק חפצים בסביבתן ולגרד את עורן ללא הפסקה. כשנשאלו לפשר מעשיהן טענו הילדות כי הן מרגישות שמישהו עוקץ או צובט אותן ללא הרף. רופא שבדק אותן לא הצליח למצוא כל סיבה רפואית למצבן. 

כשעוד נשים החלו להתנהג באותה צורה בדיוק,ההיסטריה בכפר גדלה. כששדרשה של אחד הכמרים בכפר הופסקה עקב "אי יכולתן של כמה נשים לשלוט בעצמן" הוחלט שיש צורך למצוא אשמים. כיודע, או לפחות היה ידוע אז, תמיד יש אשמים ורוב הפעמים אלו נשים. מדוע? ובכן נשים היסטורית נחשבו כחלשות יותר מבחינה רוחנית ונתונות יותר להשפעת השטן ועושי דבריו. אני לא מאמין לדברים אלו כמובן, אבל הפוריטנים האמינו. הם האמינו בזה כל-כך עד שחלק חשבו שכאבי הלידה של נשים הם תוצאה מזיווג לא קדוש. ובכן, גדולי אמונה אלו חשבו כי יש נשים בכפר שעושות כשפים ומשפיעות על רוחן של ילדות זכות אלו.

החשודות הראשונות שנתפסו היו 3 נשים משולי החברה שהיו או מוזרות, או נחותות או שהראו סימנים של חוסר הסכמה עם נורמות חברתיות באותה תקופה. הראשונה הייתה קבצנית בשם שרה גוד. היא הייתה ידועה כקבצנית מלוכלכת שהציקה לתושבי הכפר וקיבצה נדבות ואוכל. אמרו עליה שהיא הלכה מדלת לדלת וביקשה נדבה וכשלא קיבלה הייתה ממלמלת מילים לא ברורות מפיה. במשפטה טענו התובעים כי אלו היו מקרי כישוף. להגנתה היא אמרה שהיא בעצם רק מלמלה את עשרת הדברות אך כשלא יכלה להיזכר אף לא באחד מהדברות, החשד כלפה גבר. מה שלא עזר לה במיוחד הייתה העובדה שכשהובאה בפני בית המשפט הכפרי המתלוננות (אותן ילדות) החלו להתנועע אחורה וקדימה ולגלגל את עיניהן. היא הואשמה בכישוף בגלל שעצם טבעה כקבצנית היה חריג בחברה שבה העבודה נחשבה לערך עליון (פוריטניזם היה גרסא מוקצנת של פרוטסטניטיות שדגלה בעבודה כצורה של שירות האל). במשפטה היא הואשמה בהתנגדות לדרכי הפוריטנים של שליטה עצמית ואהבת האל ובהובלת ילדים נוצרים בדרכי הלגלוג והבוז במקום בדרך הגאולה.

השנייה שהואשמה הייתה שרה אוסבורן. אוסבורן הייתה אישה שקטה ובודדה שלעיתים רחוקות הקפידה לבוא לכנסייה. אם זו לא הייתה סיבה מספקת להאשימה בכפירה, אנשי הכפר גם מצאו שנישואיה השניים למשרת (בנסיבות מחשידות כמובן, איך יתכן אחרת), היו מוזרים ומסתוריים ושרצונה לשלוט בירושה של בעלה הקודם נראתה כמעשה לא אלוהי.

השלישית שעמדה בפני הלפיד הפוריטני הייתה משרתת שחורה (נתון לויכוח – ראו כאן) בשם טיטיובה. היא הואשמה בכוונות נסתרות ובשימוש בוודו ובמאגיה שחורה בכדי למשוך אליה ילדות צעירות ורכות. בנוסף, אנשי הכפר אוחזי הלפידים והקלשונים האמינו כי טיטיובה הייתה מספרת לאותם ילדים וילדות סיפורים משחיתים ולא נוצריים. מכל השלושה היא הראשונה שהודתה בכישוף ובדיבור עם השטן, אך נראה כי היא הודתה תחת לחץ ואיומים. למרות זאת, היא היחידה מבין השלושה ששוחררה מהכלא לאחר זמן. לאחר השחרור נעלמו עקבותיה. הסיבה לשחרורה אינה ידועה וחוקרים ניסו לענות עליה במשך מאות שנים. נראה כי הפחד ממכשפות המסתובבות ביערות סביב העיירה, במיוחד לאחר היעלמותה של טיטיובה, היה סיבה עיקרית לגלים גדולים יותר של ציד מכשפות שהתרחשו בחודשים שלאחר מכן.

שלושת נשים אלו מתאימות לסטריאוטיפ של מכשפה בימים עברו. היא הייתה צריכה להיות חריגה ואנטי חברתית אך גם לא קונפורמיסטית בדעותיה. בהיותן כאלו הן לא קיבלו כל סיוע משפטי ואף אחד לא עמד להגנתן. שלושתן הובאו לפני שופט ב-1 במרץ 1692 והוכנסו לכלא ללא משפט הוגן.