הסיפור הוא תמיד אותו סיפור. יש מלך, והוא היה טוב ואיחד את הממלכה וכל האיכרים והאבירים (או אצילים, תלוי איפה אתה נמצא) היו שמחים ומאושרים בחיים הקטנים והלא מעניינים שלהם. ואז המלך מת וכולם רוצים להיות המלך החדש, במיוחד הבנים שפתאום שכחו מה זאת אהבת אחים. מלחמת אזרחים ארוכה ועקובה מדם מתלקחת ובסופה אחד מהבנים מנצח ומוכתר למלך. לאחר הכתרתו הבן המנצח מתחיל לחפש בעלי ברית בכדי להבטיח את מלכותו. הדת מאז ומתמיד הייתה בעלת ברית נפלאה.
קיסר יונגל לא הרגיש בטוח בשלטונו, במיוחד לאחר סיום מלחמת האזרחים. בשנים הראשונות היה צורך לרפא את סין הכואבת משנים של מרד, מלחמות (זכרון שלטון המונגולים היה טרי עדיין) ותהפוכות פוליטיות והקיסר החדש בילה את
מיטב זמנו ברדיפה של תומכי השלטון הקודם.
לאן יפנה הקיסר שלנו? מהיכן יקבל את התמיכה שכל כך היה זקוק לה? כמובן שמהדת. אחת הפעולות הראשונות שעשה הקיסר החדש היה להזמין את הקאראמפה החמישי, דאשין, ראש הזרם הבודהיסטי שנקרא קגיו, בשנת 1403. לפי תרגום טיבטי מהמאה ה-16 של מכתב ההזמנה נראה כי הקיסר היה מאוד מנומס ולבבי בהזמנתו. יחד עם המכתב נשלחו מספר מתנות יקרות ערך (כמו גלילי משי ומטילי כסף) אל הקאראמפה. על מנת למצוא את המנהיג הבודהיסטי ולהזמינו, דבר שכנראה לא היה בכלל קל, נשלחו עוזרו וסריסו של הקיסר, יחד עם נזיר בודהיסטי מחצר המלך בשם Zhi Guang. מסעם של השניים היה ארוך וקשה והם לא חזרו לבירה היקסרית אלא רק בשנת 1407.
הקיסר חש אהדה רבה למנהיג הרוחני הבודהיסטי וכשזה הגיע לבקרו, ב-10 באפריל, 1407, הוא ויתר על מנהגי הכבוד המסורתיים בסין, במיוחד על מנהג ההשתחוות העמוקה (Kowtow) לקיסר. בנוסף הוא כיבד את דאשין בכך שנתן לו מקום לשמאלו והושיב אותו גבוה ממנו. מנהג זה לקוח מהמונגולים, כחיקוי של מנהגו של קובלאי חאן (נכדו של ג'ינגס חאן), שהיה יושב נמוך מהנזיר הטיבטי כשהאחרון היה מייעץ לו בעניינים דתיים. הקאראמפה הטיבטי נשאר חודש שלם בבירה הקיסרית והורעפו עליו מתנות וכיבודים אין סוף.
החשיבות הפוליטית ההיסטורית של ביקור הקאראמפה בנאנג'ינג היה בכך שכונה "מלך" על ידי הקיסר. בכך שהקיסר כינה את הנזיר הבודהיסטי כמלך, הוא ניסה לבנות אמון וברית בין שליטים – אחד ארצי והאחר רוחני, כפי שבזמנם המונגולים נהגו לעשות עם המנהיגים הרוחניים של טיבט. המנהיג הטיבטי סירב להצעת הברית הנדיבה והצליח לשכנע את הקיסר לתת
את התואר למנהיגי זרמים בודהיסטיים אחרים.
הצלחות פוליטיות היו דווקא נחלתו של הקראמפה מול השלטון הסיני על טיבט. המנהיג הטיבטי הצליח לשכנע את הקיסר לא לכפות את כוחו הצבאי על טיבט ולתת לה חופש דתי ואדמיניסטרטיבי (עד כמה שאפשר). אחת מן הצעותיו של הקיסר הייתה לשלוח עם הנזיר כוח צבאי קיסרי לתוך טיבט על מנת להכריח את ראשי הזרמים הבודהיסטיים האחרים להכיר במרותו של דאשין. המנהיג הבודהיסטי דחה את עזרה זו וביקש מהקיסר לא להתערב. כיום דיעות החוקרים חלוקות האם ביקורו של הנזיר הבודהיסטי היה דתי בעיקרו או פוליטי ברובו. בכל מקרה, ביקורו של הקאראמפה החמישי בבירה הסינית, השתתפותו בטקסים וברכותיו את הקיסר סייעו רבות לחזק את התמיכה העממית בקיסר, לאור עלייתו הבעייתית לשלטון.
