דת ומדינה בשושלת מינג - פגישה בין קיסר יונגל לקאראמפה ה-5 של טיבט.

הסיפור הוא תמיד אותו סיפור. יש מלך, והוא היה טוב ואיחד את הממלכה וכל האיכרים והאבירים (או אצילים, תלוי איפה אתה נמצא) היו שמחים ומאושרים בחיים הקטנים והלא מעניינים שלהם. ואז המלך מת וכולם רוצים להיות המלך החדש, במיוחד הבנים שפתאום שכחו מה זאת אהבת אחים. מלחמת אזרחים ארוכה ועקובה מדם מתלקחת ובסופה אחד מהבנים מנצח ומוכתר למלך. לאחר הכתרתו הבן המנצח מתחיל לחפש בעלי ברית בכדי להבטיח את מלכותו. הדת מאז ומתמיד הייתה בעלת ברית נפלאה.

 כך היה גם בסין של שושלת מינג. הקיסר האנג-יו (Hongwu) נפטר בשנת 1368 והשאיר אחריו ארבעה בנים. לפני מותו, הקיסר המנוח הכתיר תחתיו את נכדו ובכך הכעיס עליו את בניו האחרים. אחד הבנים הללו היה בחור בשם זיו – די (Zhu-Di). הנסיך הצעיר אמנם נולד לקיסר, אך עקב שמועה שאמו הייתה פלגש למלך, כנראה ממוצא מונגולי או קוריאני, לא נבחר למלוכה. כשראה כי המלוכה אבדה לו הוא התמרד נגד הקיסר החדש (Jianwen Emperor), שהיה בעצם אחיינו. לאחר מלחמת אזרחים ומרד עממי נגד השלטון הלא צודק של הנכד, הוא הצליח לחטוף בשנת 1402 את השלטון והוכתר לקיסר יונגל  (Yongle) של שושלת מינג, בגיל 42.

קיסר יונגל לא הרגיש בטוח בשלטונו, במיוחד לאחר סיום מלחמת האזרחים. בשנים הראשונות היה צורך לרפא את סין הכואבת משנים של מרד, מלחמות (זכרון שלטון המונגולים היה טרי עדיין) ותהפוכות פוליטיות והקיסר החדש בילה את

מיטב זמנו ברדיפה של תומכי השלטון הקודם.

 לאן יפנה הקיסר שלנו? מהיכן יקבל את התמיכה שכל כך היה זקוק לה? כמובן שמהדת. אחת הפעולות הראשונות שעשה הקיסר החדש היה להזמין את הקאראמפה החמישי, דאשין, ראש הזרם הבודהיסטי שנקרא קגיו, בשנת 1403. לפי תרגום טיבטי מהמאה ה-16 של מכתב ההזמנה נראה כי הקיסר היה מאוד מנומס ולבבי בהזמנתו. יחד עם המכתב נשלחו מספר מתנות יקרות ערך (כמו גלילי משי ומטילי כסף) אל הקאראמפה. על מנת למצוא את המנהיג הבודהיסטי ולהזמינו, דבר שכנראה לא היה בכלל קל, נשלחו עוזרו וסריסו של הקיסר, יחד עם נזיר בודהיסטי מחצר המלך בשם Zhi Guang. מסעם של השניים היה ארוך וקשה והם לא חזרו לבירה היקסרית אלא רק בשנת 1407.

הקיסר חש אהדה רבה למנהיג הרוחני הבודהיסטי וכשזה הגיע לבקרו, ב-10 באפריל, 1407, הוא ויתר על מנהגי הכבוד המסורתיים בסין, במיוחד על מנהג ההשתחוות העמוקה (Kowtow) לקיסר. בנוסף הוא כיבד את דאשין בכך שנתן לו מקום לשמאלו והושיב אותו גבוה ממנו. מנהג זה לקוח מהמונגולים, כחיקוי של מנהגו של קובלאי חאן (נכדו של ג'ינגס חאן), שהיה יושב נמוך מהנזיר הטיבטי כשהאחרון היה מייעץ לו בעניינים דתיים. הקאראמפה הטיבטי נשאר חודש שלם בבירה הקיסרית והורעפו עליו מתנות וכיבודים אין סוף.

החשיבות הפוליטית ההיסטורית של ביקור הקאראמפה בנאנג'ינג היה בכך שכונה "מלך" על ידי הקיסר. בכך שהקיסר כינה את הנזיר הבודהיסטי כמלך, הוא ניסה לבנות אמון וברית בין שליטים – אחד ארצי והאחר רוחני, כפי שבזמנם המונגולים נהגו לעשות עם המנהיגים הרוחניים של טיבט. המנהיג הטיבטי סירב להצעת הברית הנדיבה והצליח לשכנע את הקיסר לתת

את התואר למנהיגי זרמים בודהיסטיים אחרים.

הצלחות פוליטיות היו דווקא נחלתו של הקראמפה מול השלטון הסיני על טיבט. המנהיג הטיבטי הצליח לשכנע את הקיסר לא לכפות את כוחו הצבאי על טיבט ולתת לה חופש דתי ואדמיניסטרטיבי (עד כמה שאפשר). אחת מן הצעותיו של הקיסר הייתה לשלוח עם הנזיר כוח צבאי קיסרי לתוך טיבט על מנת להכריח את ראשי הזרמים הבודהיסטיים האחרים להכיר במרותו של דאשין. המנהיג הבודהיסטי דחה את עזרה זו וביקש מהקיסר לא להתערב. כיום דיעות החוקרים חלוקות האם ביקורו של הנזיר הבודהיסטי היה דתי בעיקרו או פוליטי ברובו. בכל מקרה, ביקורו של הקאראמפה החמישי בבירה הסינית, השתתפותו בטקסים וברכותיו את הקיסר סייעו רבות לחזק את התמיכה העממית בקיסר, לאור עלייתו הבעייתית לשלטון.

כולנו ירוקים היום. על פטריק הקדוש ואיך הוא נהפך לקדוש העליז ביותר שהעולם מכיר.

על אירלנד שמעתם? ועל גינס? כמובן. אני מניח שגם לפרקונים וכובעים ירוקים עם דש ופרח מוכרים לכם. אבל מאיפה כל זה בא ומי היה פטריק הקדוש ובעיקר, למה לכל הרוחות אנחנו חוגגים את יומו של קדוש קתולי ב-17 במרץ כל שנה?

ובכן, פטריק היה כומר קתולי שחי במאה ה-4 לספירה ונולד למשפחה ממוצא בריטוני -רומאני עשירה. הוא גדל במחוזותיה הבריטיים של האימפריה הרומית ומשפחתו שירתה כשרתי כנסייה וככומרים. בהיותו בן שש עשר אביבים שמחים הוא נחטף על ידי פיראטים קלטים מהאי השכן "המערבי" (כך קראו לאירלנד הבריטונים באותו זמן) שמידי פעם נחתו על חופי בריטניה וחטפו ילדים לעבדות. הוריו של פטריק הצעיר היו בטוחים שהוא נחטף עקב חוסר התעניינותו בענייני כנסיה או רצונו לא ללכת בעקבות אבותיו. אפילו פטריק עצמו האמין כך והוא כותב כי:

"I, Patrick, a sinner, a most simple countryman, the least of all the faithful and most contemptible to many…I did not, indeed, know the true God; and I was taken into captivity in Ireland with many thousands of people, according to our deserts, for quite drawn away from God, we did not keep his precepts, nor were we obedient to our priests who used to remind us of our salvation" (מקור).

בזמן שהותו הכפוייה באירלנד פטריק חווה (כמו כל קדוש שמכבד את עצמו) התגלות אלוהית והוא כותב כי האל התגלה אליו ולימד אותו את האור ואת המילה הקדושה. הוא האמין כי הוא עצמו הצנוע והקטן, שאינו שווה יותר מנמלה בעיני האל קיבל את סליחתו של האל ואת המשימה הקדושה ללכת וללמד את דברו (מעניין האם הזיות אלו נגרמו עקב שתייה לא מרוסנת של גינס). פטריק האמין כי מטרתו הקדושה החדשה היא להעביר את דבר האל לכל אדם ואומה תחת השמש, שאינם עדיין מאמינים. בסופו של דבר פטריק ברח לבריטניה בחזרה ומיד הלך והתחיל ללמוד להיות כומר.

בשנת 432 פטריק חווה עוד מעין התגלות והחליט כי עכשיו עליו לחזור למקום שבו הכל התחיל, אך הפעם כבישופ (הבחור עלה מהר בדרגות הכנסייה, מה?) ולנצר את הפגנים המסכנים שלא קיבלו את דבר האל. אוקי, אז הוא הגיע לאירלנד והאירים ממש לא קיבלו אותו בזרועות פתוחות. מספרים שהוא היה צריך לכרות בריתות עם קהילות נוצריות שכבר היו שם וכל הזמן להיזהר מרוצחים ומסוכניו של המלך הגבוה של אירנלד שרצו לתפוס אותו. פטריק מת אחרי 30 שנות מיסיונריות באירנלד ולמרות שהיו ניסיונות ניצור מוצלחים יותר, פטריק נחשב לקדוש שהתחיל את הכל ולחשוב ביותר. הוא מת ב-17 למרץ שנת 461 ויום מותו נקבע כחג לאומי באירלנד. האירים מסמנים את החג כיום של שמחה, אושר ומזל טוב.

אבל מה מקור הסימנים ההזויים שאנו מזכירים ביום סנט פטריק?

·   התלתן: התלתן הוא צמח תלת עלי שכולנו מכירים. באנגלית הוא מכונה Clover אך באירלנד הוא נקרא Shamrock על פי המילה seamróg. לפי האגדה, האירים לא ממש הבינו את תאוריית השילוש הקדוש של הנצרות. הם לא הבינו מה זאת אומרת האב, הבן ורוח הקודש הם כולם אותו דבר אך בעצם שונים במהותם. פטריק הסביר להם זאת והדגים על ידי תלתן משולש ואמר שכמו העלים הם אותו דבר, שייכים לאותו צמח, הם שונים וכל אחד מהווה חלק מהותי מהשלם.

·   לבוש ירוק: הירוק בכלל לא היה הצבע המקורי של יום סנט פטריק, אלא כחול. לא סתם כחול, יש גוון מיוחד של כחול שנקרא "כחול סיינט פטריק". המסורת של לבוש ירוק התחילה מכמה סיבות. ראשית, אירלנד כונתה בספרות העתיקה, במיוחד הרומית, כ"אי הברקת" בגלל הצמחייה הירוקה שגדלה בכל האי. שנית, במהלך השנים התלתן הירוק נהפך לסמל יום פטריק הקדוש והיו לובשים אותו על דש הבגדים. שלישית, ב-1798 הייתה התקוממות עממית באירנלד ומארגניה לקחו את המוטיבים הירוקים המאפיינים את אירלנד ולבשו בגדים ירוקים. המסורת התפשטה כמו קצף בכוס גינס ומאז לובשים ירוק כדי לסמן הזדהות עם אירלנד.

·   שתיית המון בירה: האירים נוהגים לשתות בירה בכמויות לא הגיוניות ביום סיינט פטריק. כשלעצמו האירוע אינו יוצא דופן. האירים שיכורים.

·     שמחה וצהלה בחג: תולדה של הסעיף הקודם.

יום פטריק הקדוש שמח לכולנו!

 מקור

מתכונת חדשה לבלוג ההיסטורי שכולנו אוהבים

קוראי היקרים, לא פרסמתי רשומה כבר יותר משבוע וחצי. אל תחשבו כי שכחתי אותכם והלכתי רעות בשדות זרים (למרות שהלוואי שהייתי באיזה שדה ירוק עם מחברת. זה המקום האידאלי בשבילי לכתוב בו. מה שלכם? תכתבו לי תגובות), פשוט במהלך השבוע וחצי האחרונים הרהרתי שאני צריך לשנות קצת את הפורמט של הבלוג ולעשות אותו יותר מאורגן ומסודר. הייתה לי בעיה רצינית עם בחירת הנושאים לכתיבה. לפני כל פעם שרציתי לפרסם הייתי נתקע עם השאלה "על מה אני אכתוב הפעם"? טוב, לכל בלוגר יש את הבעיה הזאת לפעמים. אומנם נכון, אך היא הציקה לי מאוד והפריעה לחברה שלי לישון בלילה (עקב הרהורי נפשי בקול רם). לכן החלטתי לשנות קצת. במקום לדלות אירועים לא קשורים מההיסטוריה ולכתוב עליהם רשומות החלטתי להתמקד בשני נושאי על (ככה אני קורא להם) ולקדוח בהם בכל מיני זוויות. לאחר שארגיש כי אני כיסיתי את הנושא כמה שאני יכול, אעבור הלאה.

הנושא הראשון שבחרתי הוא היסטוריה של אירלנד. למה? ובכן כי זה מעניין אותי ומפני שכולנו אוהבים גינס אבל לא יודעים דבר וחצי דבר על האי הנפלא שממנו היא באה. הנושא השני שלי יהיה זנות. כן, המקצוע העתיק בעולם (ובכן זה לא מדוייק - ציידים ולקטים היה בעצם המקצועות העתיקים בעולם. למרות שמי יודע האם לא הייתה איזו "מארחת" בכפר שהייתה דואגת לצורכיהם של הציידים בשובם מן הסוונה. ישנן כמה סיבות לבחירתי בנושא זה:

1. נושא מעניין וסקסי.
2. יש הרבה לכתוב עליו, כולל תת נושאים כמו קורטיזנות, גיישות וסוגים אחרים של זונות שאין אנו יודעים עליהן הרבה כאן בישראל. 
3. הנושא הוא מעין פרה קדושה בארץ. לא מלמדים היסטוריה של הזנות ואין משיחים עליה או על העוסקים בה. יש מה לומר ולהגיד בנושא ואין זה תחום מביש, קלוקל או משחית. 
4. זונות ונשים מארחות בכלל היו קשורות לכל מהפכה, מלחמה, אירוע או אדם פוליטי שזוכרים והזונות הנן כשתי וערב בנבכי ההיסטוריה. 

אני מקווה שהשינוי יהיה כמו רוח רעננה ויביא לכם תענוג. אני מאמין כי בהתמקדות בנושאים אלו אוכל לספק לכם תוכן יותר טוב, יותר מעמיק ואיכותי ויותר מעניין. אשמח לשמוע מה דעתכם בעניין זה. אנא הגיבו.