היי חברים, הרבה זמן לא התראינו. מצטער על זה, היתי בחופשה. ובכן חופשה מנטלית בעצם. אך הסיפור הוא ארוך והיריעה קצרה היא ולכן נעבור מיידית לתוכן היומי. אבל נכון שהתגעגתם?
היום נכיר לכם את המסדר הגילברטיני, אחד מהמסדרים הדתיים הפחות מוכרים ששלטו באנגליה של ימי הביניים. היחודיות של מסדר זה שהוא אנגלי מהיסודות ועד לפדחותיהם של הנזירים וכובעי הנזירות.
הכל התחיל עם אדם בשם גילברט שנולד בכפר בשם סמפרינגהם במחוז לינקולנשייר. בניגוד למנהג של התקופה אביו לא שלחו להיות שולייה של אביר ובבוא העת להיות אביר בעצמו. במקום קרבות ועלמות במצוקה, גילברט נשלח לפאריס ללמוד תיאולוגיה ולהתחיל בקריירה מסעירה של כומר. כשחזר מפאריס המסעירה ב-1120 קיבל משרת פקיד באחוזת הבישופ של דיאוכזיית לינקולן. בזמנו הפנוי התחיל בית ספר לבנים ובנות (בית הספר היסודי בכפר עדיין קרוי על שמו ). לאחר כמה שנים כמנהל בית הספר הוא הוסמך לכמורה על ידי מחליפו של הבישופ, אלכסנדר. נכון לציין שגילברט בכלל לא היה מעוניין במשרות הכנסייתיות בהתחלה והעדיף להיות מורה ולקדם את חייו במסלול זה. לאחר כמה שנים הוצעה לו משרת הארכידיקון של לינקולן אך הוא סירב בתואנה שהוא לא מכיר דרך בטוחה מזה לגיהנום. נראה כי דעתו בשלב זה הייתה מוצקה לגבי משרות כנסייתיות והאחריות המוסרית הנלווית אליהן.
שנת 1130 הייתה שנה מכרעת בחייו של גילברט. באותה שנה אביו נפטר והוא קיווה להשפיע בצורה משמעותית יותר על האדיקות באיזורו. לכן, חשב להקים מנזר. לאחר כמה ניסיונות שלא צלחו הוא ויתר והחליט כי מנזר גברים זאת עבודה קשה מידי וכנראה לא תצליח. לכן, אסף 7 נשים שאותן לימד בבית הספר כשהיו נערות והקים מנזר נזירות על פי המודל הציסרטרסיאני. מטרתו הייתה להעתיק ככל שיכול את החיים המונסטיים של מנזר סיטו בדרום צרפת (Citeaux). בעצת אב המזנר של ריבו Rievaulx)) גילברט הוסיף אחים ואחיות חלוניים ׂ(lay brothers and sisters) לשבע הנזירות שדאגו לכל התפקידים החילוניים של המנזר. אותם הוא לקח מהשכבות הנחשלות והעניות ביותר של הכפרים והעיירות בסביבתו.
במשך שמונה שנים המנזר הקטן של גילברט התפתח וגדל עד שבשנת 1139 התווסף סניף נוסף של המסדר הגילברטיני. כאות הוקרה הבישופ אלכסנדר נתן למסדר את האי האוורהולם כדי שיקום עליו מנזר מבודד (אחת המטרות של המסדרים הציסטרסיאנים). לאחר שהמסדר התבסס ונוספו סניפים חדשים, יצא גילברט לצרפת לבקש מאב המנזר של סיטו שיקבל אחריות מנהלית על מסדרו (כל מנזר, אפילו של נזירות, צריך נזירים אחראיים). את הדבר הזה אב המנזר של סיטו סירב לעשות בתואנה שהם אינם יכולים לשלוט על נשים. גילברט היוזם בתגובה החליט להצמיד למנזרי הנזירות שלו כמרים מוסמכים, והקים קהילה של נזירים אוגוסטיניאנים מסופחים שדרכם הייתה הרגולה של אוגוסטינוס הקדוש (canons regular). לאחר רפורמה זו, כל בית של המסדר הגילברטיני כלל 4 קהילות – נזירות, אחים חילוניים, אחיות חילוניות וכמרים. במהלך השנתיים הבאות לאחר חזרתו של גילברט מצרפת נוסדו עוד ועוד בתים גילברטיאנים ובסך הכל 13 סניפים של המסדר הוקמו במהלך חייו.
המסדר הגילברטיאני היה מאוד פופולארי עד דעיכתו, בעיקר מפני שהיה המסדר הנזירי היחיד שהיה כולו אנגלי, ללא תלות בכוחות חיצוניים כמו מסדרים אחרים. המלוכה הבריטית אהבה עובדה זו בעיקר מפני שהנאמנות של הנזירים לכתר הייתה מוחלטת. למרות זאת, לקראת סוף המאה ה-14 המסדר איבד רבות מנכסיו וחבריוו הפכו לעניים מרודים. המלך הנרי ה-6 ניסה להציל את המסדר מפשיטת רגל וביטל כל התחייבות כספית של הנזירים. התחייבות זו לא עברה עם הכתר ליורשיו. המסדר גם לא ניצל מהרפורמות של הנרי ה-8. ולאחר שהנרי החליט לבטל את המנזרים והנזירות, גם המסדר הגילברטיני מצא את עצמו תחת חוד הגרזן. מכת המוות האחרונה הייתה בשנת 1545 כשאב המסדר הגילברטיני האחרון , רוברט הולברייט, קודם לארכיבישופות של יורק. לאחר מהלך זה בעצם המסדר פוזר כשהוא כולל 26 בתים.
בשנת 1202 כ-12 שנה לאחר מותו הוא הוכרז כקדוש.
