יונים בגילה

המגיע לשכונת גילה בירושלים, לא ימצא בה מן החן או מן המעניין אלא עם יסתכל מאוד בעניין. מדובר בשכונת מגורים של בטון ואבן ירושלמית, של פקקים, ילדים ההולכים לגן המשחקים ומכולות שכונתיות. אבל בנבכי השכונה, אותו מסתכל ימצא, אם יחפש היטב, אתר המקרין לנו תמונות מהעבר הרחוק ונותן לנו הצצה לאחד מענפי המסחר והכלכלה החשובים של ארץ ישראל בימי בית שני. ברחוב הציפורן בירושלים (שכונת גילה) התגלה קולומבריום – מתקן לגידול יונים.

דוגמה למערת קולומבריום

לפי ארכיאולוגים, אזור שכונת גילה היה מיושב החל מתקופת בית ראשון. באזור נמצאו עדויות לקיומו של כפר יהודי מימי בית שני. יתכן שהאתר הוא תל ארזין, המוזכר בפפירוס נחל חבר (מתוך מאגר מערת האיגרות – מערה בנחל חבר שבמדבר יהודה, שבה התגלו ממצאים חשובים מימי מרד בר כוכבא ובהם איגרות שכתב בר כוכבא לאנשי עין גדי).

קולומבריום הם מתקנים חצובים בסלע ובהם גומחות רבות חצובות בקיר זו לצד זו וזו מעל זו. מהשוואה בין הקולומבריום בארץ ישראל למבנים דומים בעולם, הגיעו ארכאולוגים רבים למסקנה שבארץ ישראל שמשו המבנים לגידול יונים למאכל, לקורבן או לשליחת דברי דואר, וזאת בשונה ממערות הקולומבריום בעולם בעיקר מהתקופה הרומית, ששימשו לקבורת אפר ולפולחן. בניגוד למבנים דומים שנמצאו בעולם, הקולומבריום בישראל נמצאים מתחת לפני הקרקע, בדרך כלל במערות חצובות בסלע.

מערת הקולומבריום בכילה הינה חצובה בסלע אךתקרת המערה התמוטטה למחצה. בדפנות המערה נחצבו גומחות רבועות ועגולות. סמוך למערה מצפון נמצאים מערת קבורה שהוסבה לשמש כמאגר מים. בקרבת המערה גת קטנה בעלת משטח דריכה ושני בורות היקוות.

השם ניתן למתקנים אלו על ידי ארכאולוגים הוא מילה שמשמעותה המילולית שובך יונים (יונה בלטינית: Columba), ומקורה במילה היוונית κολόνα (קולונה) שפירושה עמוד.

גידול יונים בעולם העתיק היה ענף כלכלי חשוב בעיקר בתקופות הקלאסיות (הלניסטי-ביזנטי). ידוע לנו על מתקני קולומבריום החל מהתקופה ההלניסטית, הרבה מהם נחצבו במערות ברחבי יהודה ופלשת. החל מן התקופה הרומית החלה בנייה של מתקני שובך לגידול יונים בסמוך לכפרים ושטחים חקלאיים. אז החל גם הניצול של היונים לא רק לבשר אלא גם לדשן. בנוסף, יונים שימשו בקורבן בבית המקדש, בעיקר לנשים. הם ניקנו באזור של הרחוב ההרודיאני וככל הנראה, מקורם הגיע מאותם קולומבריום של שפלת יהודה.

יונים בקולומבריום

רוב מתקני הקולומבריום בישראל נמצאו בשפלת יהודה. הם חצובים בסלע קירטון שנפוץ באזור. הגומחות החפורות של מערות הקולומבריום שנמצאו בשפלת יהודה ובגבול ירושלים הן בצורת משולש קמור בשתי צלעותיהן העליונים ושטוחות ברצפת הגומחה. בחלק מהמתקנים ישנם סידורים מיוחדים ששימשו כנראה למתיחת חבלים.

בית זכריה - כפר זעיר ונשכח בגוש עציון

היי חברים! היום נבקר בכפר קטן אשר נמצא בגוש עציון. שם הכפר הוא בית זכריה והוא מוזכר כבר בימי קדם. גיאוגראפית הכפר נמצא בנקודות ציון  618970 / 211748, דרומית לראש צורים בגוש עציון. הכפר נמצא ברום של 951 מ' והוא כפר בת של ארטס (כפר פלסטיני 4 ק"מ מדרום לבית לחם, דרומית-מזרחית לבריכות שלמה. מרבית תושביו מוסלמים ולצידו מנזר גדול בשם הורטוס קונקלתוס).

רוב בתי הכפר בנויים על גבי מערות, בהן גם קולומבריום, ושרידים קדומים. מסגד הכפר, הנקרא נבי-זכריה, בנוי על שרידי כנסייה ביזנטית. פרטים ארכיטקטניים ממנה שרדו בחצרו של המסגד ועל גגו. הכנסיה מופיעה כבר במפת מידבא. בסקר ארכיאולוגי נמצאו חרסים מן התקופה ההלנסיטית, הרומי והביזנטית (עיקר הממצא), מימי הבינים והעותמנית.

המקום נזכר כבר בימי החשמונאים וחרסים שנמצאו במקום מאשרים את זיהויו של המקום כבית זכריה של ימי בית חשמונאי שבקרבתו נערך קרב מכריע בין המכבים לבין הצבא הסלוואקי. הקרב התקיים כנראה ב-162 לפנה"ס בין ליסיאס הסלוואקי לבין יהודה המכבי. קרב זה היה הראשון שבו היוונים השתמשו בטנקים של העולם העתיק - הפילים! כך כתוב בחשמונאים א':

...ויצא יהודה ואחיו וילחמו את בני עשו בארץ אשר אל –נגב ויך את חברון ואת בנותיה וַֹיַהֳרֹס את מבצריה ואת מגדליה שרפו מסביב...... ויקצף המלך כשמעו ויאסוף את כל אהביו שרי חילו ואת אשר על הרכב. ומממלכות אחרות ומאיי הים באו אליו צבאות שכירים. ויהי מספר צבאותיו מאת אלף רגלי ועשרים אלף פרשים ופילים שלשים ושנים יודעי מלחמה.

וילכו דרך אדום ויחנו על בית צור וילחמו ימים רבים ויעשו מכונות ויצאו וישרפון באש וילחמו  בגבורה.  ויסע יהודה מן המצודה ויחן אל בית זכריה מול מחנה המלך.

הקרב זכור גם במעשה הגבורה של אלעזר החורני שהקריב עצמו תחת הפיל שדקר למוות. בתקופה המודרנית מדובר על כפר קטן, שתושביו מתפרנסים מחקלאות זעירה ומעבודה ביישובים היהודיים הסמוכים. תושבי המקום היו בעבר אריסים שעיבדו את אדמות משפחת מורקוס שנמכרו לחברת הימנותא. בעקבות מלחמת העצמאות וחורבן גוש עציון טענו התושבים לבעלות על האדמות, אולם הפסידו בבית המשפט לבני משפחת מורקוס שטענו שהמכירה בטילה. בשנת 1980 פנו התושבים לבג"ץ בטענה לבעלות על 700 דונם של אדמות באזור, אולם עתירתם נדחתה. באותה שנה כלל הכפר שבע בקתות‏.

במלחמת העצמאות היה הכפר מקום לקרבות עזים. בג' בשבט תש"ח (14.1.1948) עם שחר הותקף גוש-עציון על-ידי המוני פורעים ערבים שהוזעקו מהסביבה ואף מהנגב ומהשומרון. במהלך הקרב הקשה ניסו התוקפים לבתר את גוש-עציון, על-ידי כיבוש חרבת-זכריה (בית זכריה), עליה הגנו אנשי הפלמ"ח. כתוצאה מפעולת-נגד מוצלחת של מגיני גוש-עציון הונסו התוקפים בהותירם אבידות כבדות. בקרב נהרגו שלושה לוחמים ממגיני גוש-עציון, חברי קיבוץ רבדים. הייתה זו ההתקפה הגדולה הראשונה מסוגה במלחמת-השחרור, בה הציגו הכנופיות הערביות כושר ארגון, היערכות, תכנון וביצוע צבאי, בפיקודו של מנהיגם המוכשר והנערץ, עבד-אל-קאדר חוסיני. הדיפת ההתקפה הייתה ציון דרך חשוב במערכה. ניתן לקרוא בהרחבה על הקרב באתר הפלמ"ח בקישור הזה.

מרובע או משולש – המנורה מול הכנסת

שאלתם את עצמכם פעם מדוע המנורה העומדת מול משכן הכנסת בירושלים היא בדמות המנורה על שער טיטוס ולא לפי חריטות שנמצאו בירושלים?

כידוע, על שער טיטוס ברומא מוצגת תהלוכה של שבויים יהודיים הנושאים את אוצרות בית המקדש לרומא לאחר הריסתו בשנת 70 לספירה. המנורה בעלת שבעת הקנים המוצגת על השער היא בעלת בסיס מרובע. בירושלים, ובמקומות אחרים, נמצאו חריטות המתארות מנורה, אך היא הינה בעלת בסיס משולש, כלומר המנורה עומדת על שלוש רגליים ולא על בסיס.

תהלוכת השבויים על שער טיטוס - שחזור בבית התפוצות בתל אביב

בנייתו של שער טיטוס מתוארכת לשנת 79 לספירה, כ-9 שנים לאחר חורבן בית המקדש והריסת ירושלים. סביר להניח שהאמן שהקים את שער טיטוס ושקבע את המנורה עליו, היה בחיים בזמן שהמנורה הובאה לרומא ויתכן מאוד כי אפילו ראה אותה בעצמו, במידה והשלל היה מוצג בפומבי, כמו שלעיתים קרובות עשו הרומאים לאחר ניצחונות.

התחריטים שנמצאו בירושלים או במקומות אחרים בארץ ישראל, המתארים את המנורה, נמצאו במקומות כמו קברים, מקוואות ציבוריות, או בתי כנסת (בעיקר בתקופה הביזנטית המאוחרת), מקומות ציבוריים בעיקרם. אותם מקומות היו מרוחקים מהמקדש, או שזמן פעילותם אינו תואם (לעיתים בעשרות ומאות שנים) את מנורת בית המקדש. התחריטים מגוונים ומתארים את המנורה בשלל צורות – לעיתים בעלת בסיס משולש ולעיתים עם קנים אלכסונים.

מנורת שבעת קנים בבית הכנסת העתיק במעון

המסקנה העולה מהממצאים הארכיאולוגיים בדבר המנורה היא שהחריטות הקיימות בירושלים ובארץ ישראל כנראה היו שאיפה ודימוי של המנורה ולא ייצוג ריאליסטי שלה. קשה להניח כי החורטים ראו אישית את המנורה. יותר נכון יהיה להאמין שהחריטות מייצגות בליל של ייצוגים שהחורטים האמינו לגבי המנורה, כסמל ולא כזיכרון היסטורי. חשוב לזכור גם כי בזמן היותה של המנורה בבית המקדש, למעט מאוד אנשים, אם בכלל, הייתה גישה לכלי המקדש.

מנורת הכנסת

המנורה, סמל יהודי מובהק, מלווה את עם ישראל כבר מתקופת המקרא. מימי משה רבנו, במשכן שילה, בבית המקדש בימי שלמה המלך, ולאורך הדורות עד שבימינו הפכה לסמל מדינת היהודים. המנורה, העומדת מול משכן הכנסת בירושלים, מסמלת יחד עם בית המשפט העליון, הכנסת והיכל הספר את רעיון הקימה של עם ישראל לאחר מאות רבות של נדודים. המנורה, סימנה יותר מכל את חורבנה של ירושלים ואת גלותו ותפוצתו של העם היהודי בעולם. בשנת 70, עם חורבן ירושלים, נלקחה הרוח מעם ישראל והוא נותר מנותץ וכפוף. הרומאים הרסו את הסמל היהודי הגדול מכולם, החריבו את ירושלים ולקחו את אוצרות היהודים אל בירתם, ובכך שברו את רוחו של העם היושב ביהודה.

הבחירה להשתמש במוטיב של מנורה בעלת בסיס מרובע היא נכונה מפני שהיא יותר מכל מסמנת את חזרת רוחו של העם היהודי אליו, אל העיר ירושלים. ביחד עם סמלי השלטון החדשים – הכנסת, בית המשפט העליון והיכל הספר – המנורה השבה אל ציון מסמלת אולי יותר מכל את קימתו של העם היהודי.

מה לבניין האופרה בתל אביב ולכנסת ישראל?

היי חברים! מה שלומכם?

היום נבדוק מה הקשר בין בניין האופרה בתל אביב, שנמצא ברחוב הירקון ופונה לטיילת תל אביב, לכנסת ישראל? המבנה מאוד ידוע לתושבי תל אביב ולבאים מבחוץ.

הצורה הארכיטקטונית של הבניין, המאופיינת בשדרת קשתות משולשות הוכתבה ע"י הארכיטקטורה של הכיכר. עיצוב זה נולד בתחרות רעיונית בשנת 1925 בה זכה הסטודנט לאדריכלות יוסף נויפלד. את מפגש רחוב אלנבי עם הים בצורת מניפה תכנן עוד בשנת 1921 האדריכל ריכרד קאופמן  - אותו אדריכל שתכנן את שכונות הגנים המפורסמות: רחביה, בית וגן ועוד...

את הבניין הקימו בשנת 1945 ומיד הוא היה פופלארי על תושבי תל אביב. בשלוש שנותיו הראשונות הוא שימש כבית קולנוע – קולנוע "קסם" המיתולוגי. לאחר מכן, בזמן מלחמת העצמאות שימש המבנה כמפקדת חיל הים.

אבל מה הקשר בין הבניין לכנסת ישראל? ובכן, לאחר קום המדינה החלו חיפושים לאיתור בניין שבו תשב הכנסת הראשונה של מדינת ישראל. באותו זמן ירושלים הייתה נתונה במצור ולא ניתן היה להגיע אליה. לכן, בשנה הראשונה של קיומה של מדינת ישראל נפתחו לראשונה ישיבות הכנסת בתל אביב בבניין קולנוע "קסם". כן, באותו בניין! ישיבות הכנסת הראשונה של מדינה ישראל הצעירה התקיימו בבית קולנוע!

הכנסת הצעירה ישבה בבית האופרה הישן של תל אביב במשך כשנה עד לדצמבר 1949 ועם סיום הלחימות וחתימת הסכמי הפסקת האש עברה לירושלים.

הכיכר, המקיפה את בית האופרה הישן ממערב מכונה עד היום "כיכר הכנסת" כזכר לאותה תקופה שבה ישב סמלה הריבוני של מדינת ישראל (עד לאותה תקופה נקראה הכיכר בשפה עממית "כיכר הקזינו" עקב ריבוי בתי הקזינו וההימורים שנמצאו באזור מאז 1922). אגב, השם המקורי של הכיכר היה "רציף הרברט סמואל" עקב ביקורו של הנציב העליון סמואל בתל אביב בשנת 1922.

לאחר מעבר הכנסת לירושלים אדיס דה פיליפ, שהקימה אז את האופרה הישראלית  ומנהל האופרה, שמחה אבן זוהר, החלו במו"מ לקבלת האולם לצורכי האופרה, אך לאכזבתם נכנסו לבניין משרדי מס ההכנסה.  רק ב-21 במאי 1958 השתכנה בבניין האופרה הישראלית.

דרומה ליער בארי!

היי חברים!

היום בשיטוט נרד דרומה, לאזור רצועת עזה ונבקר באחד מהיערות הנחמדים והפחות מוכרים בארץ – יער בארי שבחבל הבשור, או בשמו המודרני – "חבל אשכול". 

חבל אשכול הוא אזור התיישבות גדול במערב הנגב הצפוני, בין רצועת עזה וגבול ישראל-מצרים במערב, נתיבות בצפון וחולות חלוצה בדרום. יישובי החבל פרושים משני עבריו של נחל הבשור, ולפיכך נקראו עד לשנת 1969 "חבל הבשור". שם קודם נוסף היה חבל מעון, וכיום נקרא החבל על שם לוי אשכול, שהיה ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל.

הידעתם שקרקעותיו של חבל אשכול, שהן תערובת של חול ולס, נמצאו מתאימות לגידולי שדה כגון גזר ותפוחי אדמה?

יער בארי שוכן בתוך חבל אשכול (הבשור) וראשיתו של היער בנטיעות שביצעו חברי קיבוץ בארי. הקיבוץ הוקם בשנת 1946 במוצאי יום הכיפורים, כאחד מ-11 נקודות התיישבות שהוקמו בנגב הצפוני, ונקרא ע"ש ברל כצנלסון, שבארי היה שמו הספרותי. המבצע תוכנן בסודיות רבה. בערב, מוצאי יום הכיפורים רוכזו האנשים והציוד בכמה יישובים, שמהם יצאו השיירות עם חשכה. אפילו המתיישבים עצמם לא ידעו בדיוק לאן פניהם מועדות. כך בין לילה, הוקמו בארי, חצרים, נבטים, אורים, נירים, שובל, משמר הנגב, גלאון, תקומה, כפר דרום וקדמה. קיבוץ בארי נקרא בראשיתו נאחביר, כשמו הערבי של האיזור.

יער בארי משתרע על פני כ- 11,000 דונם וקק"ל הכשירה באזור מסלול נסיעה לכל סוגי הרכב.

אתרים מיוחדים ביער:

*בתרונות בארי: בתרונות בארי היא שמורת טבע הגובלת ביער ומשתרעת באזור בארי. שמורת הטבע מאופיינת במדרונות תלולים ומשתרעת על פני 5,000 דונם והיא נוצרה על ידי מי גשמים המגיעים מאגנו העילי של נחל סחף, אשר חרצו ובתרו את אדמת הלס הצחיחה והאופיינית לאזור. כך במשך הזמן הבתרונות הפכו לעמק דמוי מכתש שקירותיו מתנשאים לגובה של 10–15 מ', וקרקעיתו מבותרת על ידי יובלי הנחל. בחודשי החורף והאביב הבתרונות מתכסים בפרחים. פריחת הכלניות בחורף מהווה מוקד תיירותי ראשון במעלה!

*אנדרטת אנז"ק: אנדרטת אנזא"ק הוקמה לזכרם של חללי גייסות הצבא האוסטרליים והניו  Australian and New Zealand Army Corps – (או ANZAC בראשי תיבות) ונחנכה בשנת 1967  ביער בארי. האנדרטה היא תרומת יהדות אוסטרליה וניו זילנד לזכר הכוחות משתי הארצות שפעלו במקום זה.

*מחצבות הגפרית: מחצבות הגופרית ממוקמות בסמוך לבתרונות הגופרית, כשלושה קילומטרים מערבית למקום בו נמצא קיבוץ בארי כיום. הם הופעלו בזמן המנדט הבריטי ופעלו מ-1933 ועד 1943. לאחר הקמת מדינת ישראל בדקה ממשלת ישראל את כדאיות הפקת הגופרית, הוחלט שההפקה אינה כדאית, והמחצבות ננטשו.

רחוב המלך ג'ורג' בירושלים

היי חברים! היום נעסוק באחד מן הרחובות החשובים ביותר בעיר הבירה שלנו. רחוב המלך גו'רג נהפך לחלק מהמרכז האורבני העסקי של ירושלים רק בשנות ה-30. הרחוב נחנך בימי המנדט הבריטי. במלאת שבע שנים לכיבוש ירושלים על ידי הצבא הבריטי בראשות אלנבי, ונקרא על שם המלך הבריטי באותה העת - המלך ג'ורג' החמישי. 

לוח אבן שנקבע בבניין מס' 2 ברחוב מנציח את מעמד חנוכתו של הרחוב, שנערכה ביום 9 בדצמבר  1924 במעמד הנציב העליון סיר הרברט סמואל, מושל מחוז ירושלים-יפו, סיר רונלד סטורס וראש העיר ראג'ב נשאשיבי.

הרבה לפני שרחוב המלך ג'ורג' נהפך לרחוב מרכזי ופועם, כפי שאני מכירים אותו היום, במקום נוסד בית מחסה לבנות יתומות ונערות בשם "טליתא קומי" ביוזמה גרמנית לותרנית. הבניין נוסד  בשנת 1868 ועמד עד שנת 1924 (!) בודד, עד לסלילת הרחוב וראשית הבנייה היהודית והערבית באזור. המבנים היחידים שהיו דרומית אל בית היתומות היו אכסניה ובית ספר גרמני קתולי במעלה רחוב הלל של היום שנוסד בשנת 1887 ובית הספר לאומנויות, "בצלאל" שהוקם ברחוב שמואל הנגיד של היום בשנת 1908. חשוב לזכור שהרחובות הלל ושמואל הנגיד לא היו קיימים אז!

הרחוב נמשך מצומת הרחובות יפו ושטראוס ועד לכיכר צרפת שבשכונת רחביה, בה הוא פוגש ברחובות רמב"ן, גרשון אגרון, שדרות בן מימון ורחוב קרן היסוד שם הוא מסתיים. במקור נמשך הרחוב גם מכיכר צרפת ועד כיכר פלומר וגן הפעמון, אולם חלק זה של הרחוב הוסב ל'קרן היסוד' בראשית שנות המדינה.

בתקופת המנדט הבריטי מרכז העיר הוסב למרכז עירוני מודרני שרוב חנויותיו היו בבעלות יהודית. הרחוב הראשון שהתפתח היה רחוב יפו, שכבר היה רחוב מרכזי בתקופה העות'מנית. בהמשך התפתח מה שכונה ה"משולש" הירושלמי – רחובות יפו, המלך ג'ורג' ובן יהודה.

בתחילת 1948  שינו אנשי הלח"י את שמו של הרחוב ל"רחוב דוד המלך", במחאה על קריאת שם רחוב ראשי בירושלים על שם מלך זר. באישון לילה הסירו אנשי הארגון את שלטי הרחוב והחליפום. לאחר קום המדינה פנתה ממשלת בריטניה רשמית לשלטונות המדינה בבקשה להשיב את שם הרחוב לרחוב המלך ג'ורג'. הבקשה התקבלה ושמו של רחוב המלך ג'ורג' הושב לרחוב בשל היותו המלך הבריטי שבתקופתו ניתנה הצהרת בלפור, להבדיל מבנו ג'ורג' השישי שבתקופתו ניתנו הספרים הלבנים והחריף המאבק עם השלטון הבריטי .דוד המלך "פוצה" בקריאת שם רחוב "יוליאן" (על שם הקיסר יוליאנוס הכופר) על שמו.

גובהו של ים המלח - התפתחות התעלומה...

היי חברים, איך היה לכם הסופ"ש?

השבת שלי אתמול הייתה מצויינת. עם הקבוצה המעורבת שלי (אנשים מ-6 מדינות שבאו ללמוד בארץ על משטרת ישראל) יצאנו לטיול ומנוחה בים המלח. אחת העצירות הראשונות שלנו הייתה בתצפית מדידת גובה פני הים בדרך ירושלים – יריחו. חשבתי שזאת הזדמנות לדבר קצת על המדידות של ים המלח.

הגובה הממוצע של פני הים התיכון בארץ ישראל נקבע על ידי המנדט הבריטי בשנת 1920. בעזרת מכשיר מדידה שנקרא מראוגרף (Mareographe) בוצעו לאורך חופי הים התיכון, בעיקר בנמלים, אלפי מדידות במשך שנה שלמה בכל שעות היום וחושב הגובה הממוצע בכל אזור מדידה. על סמך מדידות אלו הוחלט שגובה פני הים (גובה אפס) הוא באזור נמל יפו. נקודת האפס מצוינת במקום זה וניתן לראות את סימונה על החוף ביפו. עד היום, כל ציוני הגובה במדינת ישראל מצוינים ביחס לנקודה זו, הן בסימון במפות והן בנקודות הקבע.

זה לגבי הים התיכון. אבל עד לשנת 1837 לא שיער איש, כי ים-המלח נמוך מפני הים. הדבר התגלה כמעט באקראי. כשהתברר הדבר, להפתעת העולם כולו, בשנות ה- 30 וה- 40 של המאה ה- 19, הכריזה החברה הגיאוגראפית המלכותית הבריטית על תחרות בין המדענים, לקביעת גובהו המדויק של ים-המלח ביחס לפני הים. האפשרות שטרם הוכחה, כי ים-המלח הוא המקום הנמוך ביותר על-פני כדור הארץ, עוררה עניין עולמי רב. עם השנים נוסף לעניין התיאורטי גם היבט מעשי. ככל שהתקדם המחקר התברר, כי לאור ההתפתחויות המדיניות באזור וההתקדמות במימוש הרעיון הנושן של חיבור ים-סוף עם הים-התיכון, עשויה להיות לתופעה זו גם חשיבות גיאופוליטית.

במרס 1837 הפליגה ספינה קטנה על-פני ים-המלח, ובה שני אנגלים, מור (Moore) ובק (Beke), . לאחר שהשיקו אותה בים-המלח עסקו במדידת חופי הימה בשיטות טריאנגולציה ובאיסוף דוגמאות של צמחים ומינרלים. הם גילו תגלית חשובה: גובהו של מפלס המים של האגם אינו קבוע. הם שמו לב לכך, כי על החוף היו סימני הצפות של הים, שהיו שם במפלסים גבוהים יותר בעבר. אך תגליתם החשובה ביותר הייתה כשמדדו את גובהו היחסי של ים -המלח באמצעות טמפרטורת הרתיחה של המים. להפתעתם גילו, כי בים - המלח טמפרטורה זו גבוהה מהרגיל. הטמפרטורה בה רותחים המים מושפעת על-ידי לחץ האוויר. בגובה פני הים רותחים המים בטמפרטורה של 100 מעלות. אבל ככל שיורדים בגובה, עולה לחץ האוויר ועמו עולה טמפרטורת הרתיחה.

לכן, בק ומור הגיעו למסקנה כי האגם המלוח חייב להיות נמוך משמעותית מגובה פני הים. עקב כך שמסעם של בק ומור היה מלא תלאות וקשה, הם לא יכלו לקחת עימם ברומטר (שהיה ידוע כבר אז) ולכן שיטה זו של הסקת מסקנות הייתה גסה יותר ופחות אפקטיבית. ברומטר הכספית היה מכשיר שביר ומגושם, ובשל רגישותו ואורכו (כמטר אחד) לא ניתן היה לטלטלו בנוחות.

עכשיו שימו לב, השניים הגיעו למסקנה, כי גובהו של ים-המלח הינו כ- 150 מ' מתחת לפני הים!! (כיום כ-400 מ'). עורכו של בטאון החברה הגיאוגרפית המלכותית דיווח על תגלית זו בזהירות על מנת לא לעורר מחלוקות: 'נראה, שים-המלח נמוך במידה ניכרת מים-התיכון', פרסום צנוע זה חולל תחרות מדעית נמרצת לקביעת הגובה המדויק של ים-המלח.

בערך בשנת 1867 הגיעה משלחת של ה-PEF לארץ ישראל (Palestine Exploration Fund). משלחת זאת מומנה על ידי ארגון בריטי למטרת מחקר של ארץ ישראל והמזרח התיכון. בתחילה המשלחת לא הגיעה עד לים המלח אלא שמה דגש על ירושלים וצפון הארץ. בשנת 1913 יצאו אנשי ה-PEF לבדוק ולחקור את ים המלח ואת הסיבות לירידת מפלס המים. בהגיעם לחוף הצפוני הם תרו אחר סלע גדול שממנו להתחיל את המדידות. הם מצאו סלע כזה ליד עינות פ'שחה וחרטו סימן עם אותיות PEF כ-50 ס"מ מגובה פני המים. מנקודה זאת הם התחילו למדוד. סלע ה-PEF נמצא על כביש 90 של היום כ-2 ק"מ דרומית לכניסה לעינות צוקים (עין פשחה). הכביש עצמו נמצא כ-4 מטר מתחת לחריטה, מה שמראה בבירור את ירידת מפלס המים מתחילת המאה ה-20 ועד היום. די מבהיל אמת....

אריה בירושלים? בית הקברות ממילא ואגדת מערת האריה.

בית הקברות ממילא נמצא בין הרחובות הלל, מנשה בן ישראל ואגרון בירושלים. ממש במרכזה של העיר. במקום הנדל"ן הכי טוב של הבירה. אז מה סיפורו?

המתחם קיים כבית קברות מימי האימפריה הממלוכית. האזור נודע במקום קבורה עוד מימי רומי! הארכיאולוג והחוקר שארל קלרמון גנו שחקר את ירושלים במאה ה-19 חפר באיזור ומצא לטענתו קברים ועדויות לפעילות מימי הרומאים. ידוע כי המקום היה פעיל מאותה תקופה מפני שבתוך בית הקברות שוכנת בריכת ממילא, בריכת להזנת מים לעיר העליונה שככל הנראה נבנתה בימיו של הורדוס הגדול.

ככל הנראה למוסלמים היה מאוד חשוב להיקבר באיזור זה. ההיסטוריון מוג'יר א-דין שכתב במאה ה-15 העיד כי "מי שנקבר בירושלים, במקום הנקרא זייתון אל-מלך (היא ממילא), ייקבר, אם אפשר לומר כך, בשמים התחתונים". רוב הנקברים זוהו כאנשי מעלה ויחס, ביניהם לא מעט שופטים, מושלים וכן נשים צדקניות ועשירות. כמו היום גם אז, מי שידו הייתה משגת יכול היה לשמור לעצמו חלקת קבורה מפוארת, באיזור מתפתח של העיר. השאר, ובכן, סיפורם אינו ידוע ברוב הפעמים.

בית הקברות מבחינה נופית מאוד יפה. בין הקברים צומחים עצים מקומיים מוכרים, כמו אלונים, ברושים ואורנים, אך בולטת גם האלה האטלנטית הגולה בעיר. רוב העצים עתיקים למדי, חלקם בני מאות שנים.

השם ממילא בא משיבוש של המילים "מָאמִן אללה", כלומר "מקום מבטחים של אללה", כשהכוונה היא כי גם המוות אינו בשליטתנו. זהו שמו הרשמי של בית הקברות בערבית גם בימינו. ישנה אגדה אורבנית (אחת מיני רבות באיזור זה) הסוברת כי השם 'ממילא' הוא שמה של גבירה מוסלמית שהייתה בעלת הקרקע בימי הביניים. כך או כך, השם חצה את גבולות בית הקברות, ומשמש גם את שכונת ממילא הסמוכה. בימי הביניים נקרא בית הקברות גם בשם "זייתון אל-מלכ" - "זיתֵי המלך", כמוזכר לעיל בדברי מוג'יר א-דין.

אחד המבנים המרשימים ביותר הנמצאים בבית הקברות הוא "תורבת כובכייה". לפני שנבנה מבנה הקבר הזה, לא היה בית קברות באיזור. בית הקברות התפתח סביב לקבר המפואר הזה. זהו קברו של מושל צפת בתקופה הממלוכית - עָלָאא' א-דין אָידוּרְדָי אל כּוּבָּאכִּי. הלה ביקש להיקבר בירושלים, ולכן הובא אליה לאחר מותו ונקבר סמוך לחומותיה המערביים ולשער יפו, בשטח שהיה אז ריק מיישוב. על פתח התורבה מופיעה כתובת ועליה שמו של אל כּוּבָּאכִּי ותאריך פטירתו על פי הלוח המוסלמי (1289 על פי הספירה הכללית. לפי האמונה הורה אל כּוּבָּאכִּי להקים את קברו מחלקי קברים של כמרים צלבניים מכנסיית הקבר.

כשחפר קלרמון גנו בבית הקברות הוא מצא קבר בסגנון לא מוסלמי שאין עליו כתובת. ההערכה היא כי הקבר הוא מהתקופה הצלבנית. הקבר קטן אך שלם מאוד ובזה עומד ייחודו. כיום הקבר נמצא מערבית לבריכת ממילא ומוקף בגדר ביטחון קטנה.

אחד הסיפורים המוכרים ביותר עם בית הקברות הוא הסיפור על מערת האריה. על גבולו המערבי של בית הקברות, בצמוד לרחוב מנשה בן ישראל, ישנם מערת קבורה ושרידי כנסייה שבנויה על מקום המכונה בשם "מערת האריה". האגדה הירושלמית הקשורה במערה זו מסופרת בשלוש גרסאות: על פי הגרסה הנוצרית מלאה המערה בעצמות הרוגי הכיבוש הפרסי שהתרחש בשנת 614  לספירה. הפרסים והיהודים טבחו בנוצרים והשליכו את גופותיהם בשטח בית הקברות. המלך הפרסי ציווה לאסוף ולשרוף אותן, אך אז לפתע הופיע אריה פלאי שאסף את העצמות למערה והגן עליהן. הגרסה היהודית מספרת סיפור דומה, אלא שהפעם ההרוגים הם יהודים, והטובחים הם היוונים. הגרסה המוסלמית מספרת כי במערה מצויים קדושים מוסלמים שנקברו בתחומי בית הקברות, עד שלילה אחד פרצה דליקה ושרפה את העצים ואת המצבות. הקדושים ניצלו באורח נס כאשר אללה העביר את עצמותיהם למערה, וכדי שלא יאונה להן כל רע, הציב שם אריה ענק השומר על עצמות הקדושים מדי לילה.

אז יש לנו סיפור אחד בשלוש גרסאות, ובכולם מופיע אריה. לפי כל הדעות, צריך להיות בסיס לסיפור האריה, אפילו אם רוב הפרטים בסיפור בדויים. חוץ מזה שהאריה הוא סמלו של שבט יהודה נשאלת השאלה היא האם יכול להיות שפעם, לפני מאות שנים, כשבאזור לא היה ישוב עירוני, והחומה הייתה די רחוקה, האם יתכן כי הסתובבו בהרי ירושלים אריות? והאם יתכן כי אחד מהם הגיע והתיישב באזור ממילא של היום? ואם יתכן שאלו שבדו את הסיפורים האלו, על אריה ששמור על העצמות, האם הם ראו את אותו לביא?